רפלקסולוגיה הוליסטית – דפוסי עבר בהווה ובמבט לעתיד
מאת: פורטל אלטרנטיבלי, רבקה גלבר קרפובסקי
רפלקסולוגיה ככלי טיפולי, מאפשרת מגע אשר מעניק תמיכה רבת עוצמה, בשחרור הרגלי עבר אשר מזיקים לנו בהווה
מרבית בני האדם נוטים לאגור במהלך שנות חייהם, זיכרונות עבר, אותם הם נושאים לאורך המסלול בו הם צועדים בהמשך דרכם.
נטייה זו הינה טבעית וחיובית במהותה, ומאפשרת לנו לבנות את חיינו על בסיס העבר אותו חווינו, לינוק ממנו את העוצמות הנחוצות ולהפיק תובנות שנזדקק להן לאורך ימי חיינו. עד כאן התמונה המצטיירת בפנינו הינה צבעונית וחיובית.
הקושי מתחיל כאשר הזיכרונות שלנו מכילים טראומות, תסכולים, סבל וכאב, אשר לא הזדמן לנו לעבדם בזמן אמת ובמקום לחוות אותם, להבינם, ללמוד מהם ולהמשיך הלאה בחיינו, בחרנו מסיבות שונות, להדחיקם, לכסותם בשכבות שהלכו והתרבו לאורך השנים ולהתעלם מקיומם, בבחינת "מה שאני מסתיר – לא קיים".
זכרונות אילה, ההולכים ומצטברים לאורך השנים, בתוספת דפוס ההתנהגות המדחיק ומתעלם, יוצרים משקעים אשר חודרים לאיטם עמוק אל מצולות האוקיינוס הפנימי שלנו, גם אם הם מותירים, כביכול, שכבה מימית צלולה מעליהם.
מיותר להזכיר כי התנהלות זו הינה פרי הקושי האמיתי להתמודד עם אותן חוויות לא נעימות בהן אנו פוגשים לאורך חיינו ומהווה מעין בריחה למקום שכביכול בו הן אינן מצויות.
הבחירה לברוח מהן, במקום לעמוד מולן בנחרצות ובאומץ לב ולנהל איתן דיאלוג אמיתי, הינה זכותו הלגיטימית של כל אחד מאיתנו.
אבחון רפלקסולוגי מקצועי, יזהה בכף הרגל סימנים ברורים המייצגים משאות אלה, ויסייע למטפל לבנות תכנית טיפולית מותאמת אישית לכל אחד.
אך נשאלת השאלה, אם לא מדברים על מה שכואב מפסיק לכאוב לנו?
כאשר מתעלמים מדברים פנימיים שרע לנו איתם, הם נעלמים?
אם נכסה את עינינו ואוזנינו ונסתום את אפינו – המראה/ רעש/ ריח/ לא יהיו שם???
הבריחה מהתמודדות עם זיכרונות המעיבים על חיינו, אינה מקלה עלינו, נהפוך הוא – היא מעצימה אותן. עלינו להציף את זיכרונות העבר המעיקים, להתבונן בהם, לשחרר שליטה, לאפשר לתחושות הנלוות לשוט בתוכנו, לתת להם להיות שם, וכאשר אנו מוכנים לכך – לשחררם.
עלינו לתת להם לגיטימציה, להתייחס אליהן בסלחנות, לנהל איתם דו-שיח דמיוני, ומצד שני, כאשר אנו חשים שהגיע הרגע – לומר להן חד-משמעית – לא עוד!!!
נשמע פשוט… אך לא כך הדבר.
אין הדבר דומה לשינוי גישה קוסמטי עדין, כמו סידור גבות.
תהליך זה דומה במידה רבה לניתוח, ללא הרדמה, שלאחריו הכל יהיה רק יותר טוב.
האם אפשרי לבצע זאת לבד???
התשובה היא חד משמעית ובדיוק במקום זה, מומלץ לקבל עזרה.
רפלקסולוגיה היא כלי טיפולי שיודע להעניק עזרה זו בדרך יעילה ופשוטה באופן יחסי. כולנו נוטים לוותר לעצמנו במקומות בהם לא נעים לנו להיות. במסעות שאנו מנהלים, עמוק אל תוך עצמנו, נפגוש שבילים ומחוזות בהם קשה מאוד לצעוד לבד. ברוב המקרים קשה מאוד להיות שם לבד, ללא יד מושטת, שתסייע לנו, לאחר ניקוי השטח ממוקשים ומפגעים נוספים, לעלות חזרה אל פני הקרקע.
המטפל ברפלקסולוגיה יודע להיות שם ביחד עם המטופל, ולהושיט יד ולהעניק עזרה.
שמעתי השבוע משפט שמאוד מצא חן בעיני:
"כל מה שחסר לך, נמצא בתוכך… עליך רק למצוא אותו"…
ובכן, רק לאחר שנשחרר את החבילות המיותרות הכוללות לעיתים גם בגדים ישנים וחפצים אחרים שאין בהם צורך עוד, נשכיל לחשוף את מה שכביכול חסר לנו, משום שהוא חבוי עמוק בתוכנו.
מן הסתם מתחת לאותן תיבות מכבידות.
לאחר שגמלה בליבנו ההחלטה לטפל בעצמנו, מתחיל המסע, המורכב ממספר שלבים.
מובן שאין מדובר כאן בתבנית קבועה המתאימה לכולנו. בחרתי, מתוך ניסיוני הצנוע בטיפול באנשים לאורך חיי, במספר שלבים הכרחיים.
א. לקחת אחריות – תובנה, הפנמה ועיכול העובדה שלא טוב לנו במצב הנוכחי, אך ורק בגלל דברים הטמונים בתוכנו. קל מאוד להאשים את כל העולם בכך שלא טוב לנו.
ב. להחליט – החלטה ברורה וחד משמעית לשנות את המצב הקיים, על מנת שיהיה לנו טוב, גם אם יצוצו קשיים בדרך.
ג. לבחור – בחירת סגנון העזרה המתאים לאישיות שלנו. רפלקסולוגיה היא כלי טיפולי רב עוצמה המאשפר טיפול כזה.
ד. להעז – להצטייד במנה גדושה של תעוזה, שדורשת שחרור שליטה, וויתור על היסוסים וחרדות, נכונות "לטהר" את עצמנו מתלאות העבר, מוכנות לאפשר לתחושות לא נעימות להיות בתוכנו ולא לחשוש להתבונן ולהקשיב להם.
עד כאן המכינה…
מה שנותר בעצם, לאחר ארבעה השלבים הוא כמובן, מושג המפתח בכל תהליך שהוא:
ה ת מ ד ה
ו.. נחישות להגיע לאי הפסטוראלי שלנו, בו אנו משכימים והולכים לישון עם חיוך רחב ואמיתי על השפתיים ושמחה שאינה תלויה באחרים – בלב.
