כיצד לצייר באופן אינטואיטיבי יחד עם ילדיך

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, פינקי פיינשטיין
להתחיל לשנות הרגלים ודפוסי חשיבה לגבי יצירה ויצירתיות, ולפתוח דף חדש ועולם חדש של בריאה, משחק ותענוג, יחד עם ילדיכם.

למי שמעוניין ומתאים לו, אני מזמין אתכם, ממש עכשיו, להתחיל לשנות הרגלים ודפוסי חשיבה לגבי יצירה ויצירתיות, ולפתוח דף חדש ועולם חדש של בריאה, משחק ותענוג, יחד עם ילדיכם, שטרם גיבשו לעצמם מנה גדולה מדיי של פחדים, מחסומים וביקורת עצמית.

ראשית, הכוון שלנו הוא "לשחק". אנחנו מעוניינים ליהנות ולהשתובב ולא לקחת את פעולת היצירה ברצינות יתרה. זה ממש לא נחוץ ומאד מפריע. מדהים לראות מפעם לפעם איך הורים ובעלי סמכות אחרים הצליחו לשכנע ילדים רכים לחשוב שפעולת היצירה היא דבר "מאד רציני" ושזה כל כך מהותי "למלא רק בתוך הקווים", או ש"בית מציירים כך ולא אחרת"… יצירה היא הנאה, היא תענוג, היא התחברות לחלק האלוהי והיוצר שמבפנים, ואין צורך להעמיס עליה כל כך הרבה מגבלות וצרכים שתלטניים של ההורים. ילד יעשה כפי שהוריו יגידו לו, כי כך נכון מבחינתו. אם יגידו לו או יראו לו בהתנהגות, שיצירה היא דבר כבד, מדויק, רציני ומחייב מדיי, כך יהיו גם ביצועיהם – חד גוניים, לא יצירתיים ואף משעממים. ילד זקוק למרחב, לאפשרויות, בדיוק כמו שמבוגר זקוק. ולכן – אנחנו באים אל הציור האינטואיטיבי עם ילדינו מתוך מטרה ראשונה וברורה: ל ש ח ק !!! לשחק. להשתעשע. מי שחושב שצמיחה רוחנית כרוכה תמיד ברצינות יתרה ובגיוס החלקים המבוגרים שבנו בלבד, טועה טעות מרה וגורלית. אלוהים משתעשע ביצירותיו וכך כל אחד שרשה לעצמו חופש ביטוי. מי שלא בא להשתעשע, מוטב שלא יבוא, שילך לכמה סדנאות שעשוע, שישאל את עצמו למה ומתי הפך לכזה ושיחזור לאחר שהמחסום הזה יתפרק, בתוכו.

שנית, עלינו ליהנות. חובתנו ליהנות כשאנו מציירים עם ילדינו. מי שלא יבוא על מנת ליהנות, לא ייהנה. מי שיראה בעבודה המשותפת פעילות המחייבת אותו להיות "הורה אחראי", לא יצליח ליהנות. מי שלא ייהנה לא יוכל לאפשר לילדו את המרחב הנכון ליהנות ולהתפתח גם הוא. בוא על מנת ליהנות, על מנת לגלות דברים בתוך עצמך, ויש סיכוי שכך יקרה.

שלישית ,עלינו להיות מוכנים לקבל את ילדינו כפי שהם, ואת הדרך בה הם יסכימו או לא יסכימו לשתף פעולה. לפעמים יש התנגדות התחלתית ולעתים כלל לא. אני מאמין שכשהדברים מוצגים כמשחק משותף, הקשיים מתמעטים מאד.

מסמך זה אינו יכול לשמש תחליף לשיעור משפחתי המועבר על ידי מדריך מוסמך בציור אינטואיטיבי, אך בכל זאת, המטרה להעביר מספר עקרונות על מנת להתחיל לשנות עקרונות יסוד ותפיסות עולם לגבי יצירה בכלל ולגבי ציור בפרט.

מה עושים?
ילדים עד לגיל 6-7: צבעי פסטל שומני ("פנדה").
ילדים מעל לגיל זה – ניתן לבחור בין צבעי פנדה שומניים לבין פסטל יבש, העקרונות יישמרו זהים, בכל מקרה, רק שבפסטלים יבשים יש יותר לכלוך, וזה דבר נהדר!

עקרונות העבודה 
אנו משחקים משחק של למלא דפים בצבעים. בשבילנו, לצייר, משמעותו למרוח את הצבעים איך שמתחשק לנו, על הדף, עד שהוא יהיה מלא. מטרת המשחק – למלא את הדף. מותר לצייר "משהו ברור" ומותר לצייר "קשקוש", ומותר להמציא מה שרוצים, רק לזכור שהמשימה היא: למלא את הדף בצבעים, ובכיף. מילוי הדף מפחית ביקורת עצמית ונותן יעד ברור לתנועה. אם ילדך החליט שהוא מילא את הדף, יש לקבל את מה שאמר, גם אם הדף אינו נראה לך מלא. כשמסיימים ציור אחד עוברים לציור הבא. ממשיכים למלא גם את הבא, איך שמתחשק, משתדלים להשתמש בכמה שיותר גוונים, כולל בשחור!!

יש לשים לב למספר גורמים חשובים:
1. ילדים אוהבים לחקות את הוריהם. הדגם לילדך שאתה נכון להשתעשע ולמרוח כך סתם את הצבעים, להחליף ביניהם, אפילו לקלק את מה שעשית ולמרוח על זה, ויש סיכוי שילדך ירצה לחקות אותך ולא רק לצייר את מה שסיפרו שעליו לצייר.

2.ילדים זקוקים לכמות גדולה של עידוד ופרגון. עליך לומר את הביטוי – "כל הכבוד!" פעמים רבות ככל הניתן. אין לזה מספר מכסימלי. כמה שיותר – טוב יותר. לעודד לעודד ולעודד. להפגין לילד שההצלחה האמיתית היא בעצם העשייה ופחות בתוצאה שלה.

3. אפשר לשחק זה עם ציורו של זה. אפשר ורצוי להחליף בין הציורים ולהמשיך כל אחד את ציורו של השני. זה דבר שחלק מהילדים ירצו וחלק לא. יש כאלה שיסכימו שיקשקשו להם קצת על הציור (ואז גם להם מותר לקשקש על שלך!!).

4. אסור לך באופן גורף, לשאול את ילדך: "מה ציירת?", או – "מה זה?" או כל דבר בסגנון. אסור בתכלית האיסור!!!. עליך לתת לו להיות בחוויה הפרטית שלו מבלי שיהא עליו להסביר לך דבר. אנחנו לא רוצים ללכלך את החוויה האינטואיטיבית היצירתית בהסברים שכליים שחוסמים את הזרם השופע של ההמצאות. אם ילדך שואל אותך – "מה ציירת?" אפשר להחזיר לו את השאלה:"מה אתה רואה כאן?" מה אתה חושב?", "מה מרגיש לך?".

5.עליך להתמקד בציור שלך יותר מבציור של ילדך. עליך לצייר בשביל עצמך ומדי פעם להעיף מבט, לחייך, ולפרגן, ולחזור לציור שלך. גם עליך למלא את הדף, וזהו תפקידך. כשעושים את זה כתף אל כתף, משהו מיוחד מתרחש.

6. אם הילד מעוניין להסביר מה הוא צייר, יש לתת לו במה מלאה לעשות זאת, להפגין התרשמות והתפעלות. עם הזמן הוא גם יאמין לך והדימוי העצמי שלו לגבי כוחו היצירתי ילך ויעלה עם הזמן.

יש להגביל את העבודה ל30-40 דקות, ולהמשיך שוב בפעם אחרת.

אין צורך לשבת ולשוחח לאחר מכן, על "מה שעשינו יחד". החוויה כבר חרוטה בפנים ואפשר להמשיך את היום יום.

מסר להרגעה והבטחה לעתיד:
אין שום צורך או לחץ שילדך יקבל בשלב כלשהו מיומנות "לצייר משהו". אין לזה שום ערך ממשי לעתידו. חשוב יותר שילמד להוציא ממעמקי בטנו את מה שהוא מרגיש כשהוא רוצה לצייר בית, עץ, וכו' ולא שיעתיק מודל של מישהו אחר. יש לכבד ולהעריץ כל ניסיון שלו, גם אם אינך חושב שזה באמת "דבר יפה".

כשבני אמר שהוא רוצה לצייר משהו אבל אינו יודע איך, חזרתי ואמרתי לו: "אתה כן יודע, צייר את זה בדרך שלך, צייר את העץ של נעם", וכך היה. היום הוא ממציא לא מעט דברים, פשוט משום שהורגל לכך שהוא יכול. פשוט משום שהוא יודע שיקבל מחיאות כפיים על כל ניסיון שלו. בתוך תוכו הוא מפתח את הידיעה "מה שאני ממציא זה טוב" ולכן הוא יכול לחפש אחר כוחו היצירתי, אם זה בציור או אם זה בכל תחום אחר. אחיו הצעיר כבר מכיר את השיטה ושואג "כל הכבוד!" בכל פעם שהוא מסיים ציור.

אדם מוצלח הוא אדם עם דימוי עצמי מפותח וכזה שלא חושש לנסות ולהעיז. אין לזה שום קשר למי שהצליח לצייר בתוך הקווים, בגיל המתאים. שום קשר. גם אין קשר למי שידע לעשות דברים יפים בגיל צעיר כאלה שהמורה "מאד אהבה". שום קשר.