מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ליסה גרוסמן
אחת הבעיות השכיחות ביותר בתקשורת היא חוצפה, ולעיתים החוצפה כוללת שימוש בקללות. מה עושים? מה היא הגישה החינוכית הנכונה?
הורים מגיעים אליי להדרכת הורים על מנת לשפר את התקשורת הקיימת במשפחה. אחת הבעיות השכיחות ביותר בתקשורת היא חוצפה, ולעיתים החוצפה כוללת שימוש בקללות. מה עושים?- האם להתעלם? לעצור? להתווכח? להעניש? מה היא הגישה החינוכית הנכונה?
למה ילדים מקללים? מפני שהם שמעו לפני כן הורים מקללים, או נחשפו לילדים שקיללו ומשכו תשומת לב. שימוש בקללות באופן שכיח משקף קושי ביכולת של הילד לפתור בעיות ולהתמודד עם דברים שמפריעים לו. שימוש בקללות באופן עקבי הינו סימן לבעיות אחרות של הילד, לא רק בתחום של פתרון וחשיבה אסטרטגית, אלא גם משקף תסכול, כעס, וציפיות לא מציאותיות מעצמו ומאחרים. בשורה התחתונה- ילד שמקלל הוא בדרך כלל בעל אינטליגנציה רגשית נמוכה, שמשמעותו בעל צורך בסיפוק מיידי, ובעל גישה לא בוגרת בסיטואציות בין- אישיות.
בהדרכת הורים, אני מקנה להורים כלים לשנות התנהגות בכלל ולעודד תקשורת חיובית בפרט. אני מסבירה להורים שילדים צריכים ללמוד ששימוש בקללות אינו פותר את הבעיות, אלא רק מגביר אותם. זה לא רק שהבעיה האוריגינלית נשמרת, אלא שנוספת עליה בעיית ההתמודדות עם התוצאה של ההבעה הלא מקובלת.
דרך המלך להתמודדות עם קללות ילדים, הינה עיצוב מדיניות של אפס סבלנות להתעללות מילולית בבית. התעללות מילולית הינה פגיעה באדם. קללות לא תמיד פוגעות באופן ישיר באדם, אלא הן ביטוי של תסכול. כאשר ילדים מקללים כתוצאה מתסכול, זה בדרך כלל אינו פוגע, אלא רק לא נעים לשמוע. עם מקללים ישירות את הורים או אחים ומאשימים אותם בדברים שונים, זו התעללות מילולית. בשני המצבים, על ההורים נופלת המשימה להחליט אם הם רוצים להמשיך לחיות עם ה התקשורת האגרסיבית, או אם הם רוצים להפסיק אותה.
בהדרכת הורים אני דוגלת בגישה פרו-אקטיבית לפתרון בעיה, דהיינו לעצב תוכנית לשינוי התנהגות באופן יזום, לפני שתהייה אסקלציה של הבעיה. לכן, אם הורים רוצים לכולל שינוי, עליהם לקבוע כללים מאד ספציפיים המלווה בסנקציות שיופעלו במידה והילד מקלל.
אני מסבירה בהדרכת הורים שהשלב הראשון בניסוח כללים, הינו עריכת שיחה עם הילד, על מנת לשתפו במחשבותיהם, לדוגמה: "נועה, מעכשיו כאשר את כועסת או מתוסכלת ממשהו שאנחנו ההורים, המורים, האחים או חברים עשו, אנחנו רוצים שתסבירי כיצד את מרגישה במקום לקלל. אנחנו סבורים שהרגשתך תשתפר אם תבטאי את הכעס שלך בדרך בריאה. ספרי לנו שאת כועסת, זרקי משהו בחדר או תרוצי בכדי להפיג את הכעס. חשוב להביע את רגשותייך בלי קללות. איזה רעיונות יש לך להתבטא אחרת?
השלב השני הינו עיצוב הסנקציה, לדוגמא: "אם אנחנו שומעים שאת מקללת, תהיה תוצאה מיידית – את תלכי ל "פסק זמן" מיד ותקבלי קנס שיפגע לך בזמן הצפייה בטלוויזיה/ בשימוש במחשב/ בפגישות עם חברים/ משהו אחר. בשיחה זו, לה אני קוראת בהדרכת הורים "שיחה אימונית", ההורים מציגים בפני הילד בעיה ומבקשים ממנו לחוות את דעתו כמשתתף פעיל בחשיבה אסטרטגית יצירתית, שיכולה לעזור לו לבחור בדרכים מקובלות שלא יביאו להגברת הכעסים בינו לבין משפחתו.
דרך נוספת לטיפול בקללות, הינה באמצעות "קופסת הקללות". מכינים קופסה, וליד הקופסה מניחים ניירות פוסט איט קטנים. בכל פעם שמישהו מקלל ההורה מסמן V על דף ומניח אותו בקופסה עם השעה ותאריך. כל סימון בדף יוביל לביצוע מטלה שאינה מטלה רגילה שהילד חייב לבצע עבור עצמו, אלא מטלה שתורמת לבית. על הילד לבצע את המטלה בזמנו החופשי באותו היום. אם עד סוף היום לא היו פתקים בקופסה- הילד מרוויח כסף/ זכות או כל דבר אחר שיכול להועיל ביצירת מוטיבציה. גם כאשר ילדים מקללים בלחש, על ההורה לומר "אני מצטער, שמעתי מה שאמרת ויהיו לכך תוצאות." אין סיבה לריב עם הילד. קופסת הקללות מהווה סנקציה חינוכית בפני עצמה ולכן אפשר פשוט לסמן פתק, להכניסו לקופסה ללא מהומה מיותרת והילד לאחר מכן ישלם על כך את המחיר.
אני מסבירה בהדרכת הורים שוב ושוב שאסור להכנס למלחמת מילים עם הילד. חשוב שיהיו חוקים ברורים, אפילו עד לכדי הכנת רשימה מובנית של כל המילים האסורות. חשוב שיהיו גבולות ברורים כדי שהילד ידע מראש מה רווח משליטה ומה ההפסד מחוסר שליטה.
בהדרכת הורים, אני שואלת הורים לגבי הערכים שהם רוצים ללמד בביתם. הערך העליון ברוב המקרים הינו "תקשורת מכבדת". לכן, על ההורים לשמש כמובן דוגמא לשליטה במילים ובכעסים. אם הורים חייבים לקלל, אני ממליצה לעשות זאת מחוץ לבית, או כאשר הילדים אינם בסביבה.
אם בבית שלכם ישנה שפה אגרסיבית, קללות פוגעות, והבעות לא נעימות אחרות כגון שימוש בשמות גנאי – הן מצד ההורים לכיוון הילדים והן להיפך – חשוב לאמץ גישה חינוכית שתעצור את התקשורת ההרסנית. הורים יכולים לשתף את ילדיהם ביצירת יעד משפחתי של שינוי האווירה בבית, לקבוע כללים ברורים, ולהציע תכנית חיזוקים ליצירת מוטיבציה.
עצרו את הרכבת, והורידו את ה"אורחים" הלא רצויים. לאחר מכן, הרכבת תיסע בקלות ותגיע לייעוד הרצוי.
ליצירת קשר ופרטים נוספים על ליסה גרוסמן
