מאת: פורטל אלטרנטיבלי, רחלי ברקוביץ
כיצד מתגברים על חרדות אצל ילדים? ילדים רבים סובלים מחרדות מסיבה לא ברורה. אחת הסיבות היא ליקויים במערכת הוסטיבולרית, מערכת שיווי המשקל.
ילדך פוחד להישאר לבד או ללכת לאיבוד, פוחד ממקומות הומים או מחושך?
לא נרדם לבדו? רואה בדמיונו מחזות מפחידים? מחשבות קטסטרופליות?
אחת הסיבות עשויה להיות כשל במערכת הויסטיבולרית (שיווי משקל) שכן, מערכת זו הינה הישרדותית, רגישות יתר ויסטיבולרית מפעילה את המערכת האוטונומית הגורמת לתחושת חרדה המתבטאת בדופק מואץ, קשיי נשימה, הזעת יתר, בחילות ועוד תסמינים.
הוכח כי רגישות יתר במערכת שיווי המשקל, כמו כן, גם במערכת ההצלבה, מובילים לחרדות וקשיים תפקודיים הפוגעים באיכות החיים.
אם ילדך סובל מחרדות מתמשכות ומפתח התנהגות הימנעותית, חשוב לשלול רגישות יתר ויסטיבולרית או קושי במערכת ההצלבה, לפני שהולכים לפסיכולוג.
המערכת הווסטיבולרית היא מערכת שיווי המשקל שנמצאת באוזן הפנימית, ותפקידה לזהות ולספק מידע הנוגע למיקום ולתנועת הגוף במרחב על פי תנועות הראש, וכן לשלוח אותות עצביים ולהפעיל רפלקסים שונים, שמשפיעים על היציבה והתנועה במרחב.
המערכת בנויה מתאים עצביים, תאי שערה ונוזל. כאשר הראש נע, הנוזל מכופף את תאי השערה. כידוע, ישנם גורמים רבים לחרדה אצל ילדים ומבוגרים כאחד, בהם גורמים סביבתיים ומולדים .
מחקרים הוכיחו כי קיים קשר הדוק בין המנגנון המפעיל מצבי חרדה לליקויים במערכת שיווי המשקל, משום שהמערכת הווסטיבולרית קשורה קשר הדוק למערכת העצבים האוטונומית.
המערכת הווסטיבולרית התקינה מעבירה למוח אינפורמציה לגבי המנח והתנועה של הראש, ובמקביל מעוררת רפלקסים אוטונומיים (בלתי רצוניים) המתאימים לשינויים במנח ובתנועה.
לדוגמה, כשעוברים ממצב של שכיבה למצב של עמידה מתרחשים בגוף שינויים בזרימת הדם ובלחץ הדם. השינויים הללו משודרים מהגוף בחזרה למוח, שמפרש אותם כשינויים הקשורים לתנועה של הגוף. אבל מה קורה כשיש ליקוי במערכת הווסטיבולרית, כשאין התאמה בין שינוי התנוחה של הגוף ושל הראש ובין התגובה האוטונומית הרפלקסיבית? או במצבים בהם המערכת הוויסטיבולרית, מסיבות כלשהן, מעוררת תגובות שאינן חופפות, מבחינת התיזמון או מבחינת העוצמה, לאיתות המצביע על שינוי בתנוחות הגוף? חוקרים מצאו כי חוסר היכולת של המוח לפרש את התגובה האוטונומית, או מתן פרשנות מוטעית שלה, הם הגורמים לתחושת חרדה.
הורים מבינים שהילד חרד ופונים לטיפול פסיכולוגי, אבל אצל רבים מהם מדובר בסיבות גופניות, לכן הטיפול הפסיכולוגי במקרים כאלה לא כל כך יעיל.
אם כך כיצד נזהה חרדות הנובעות מליקויים במערכת הויסטיבולרית ונשלול גורמים אחרים לחרדות?
הסימנים יכולים להיות שילד נופל מדי פעם, שהוא מרגיש לא טוב כשהוא נאלץ לעשות פעילויות שילדים בדרך כלל אוהבים לעשות, כמו לטפס, להתנדנד, להתגלגל או לקפוץ, כשהילד סובל מאוד בנסיעות ארוכות מבחילות והקאות. צריך לשים לב כשהילד נמנע מפעולות מסוימות, אפילו לא מנסה אותן, ממעט להשתתף בשיעורי התעמלות, מפחד לעלות על אופניים או על סולם, מחזיק במעקה כשהוא יורד במדרגות או חושש ללכת בחושך. הכי פשוט זה להשוות את הילד לבני גילו ולבחון אם יש פעילויות שהוא נמנע מהן באופן קבוע, ושבני גילו נוטים לעשות.
הוכח במקרים רבים כי יש קורלציה בין דלקות אוזניים חוזרות לנטייה לחרדה.
למה נוצר ליקוי במערכת הווסטיבולרית?
רוב הילדים נולדים עם מערכת וסטיבולרית תקינה, אבל ההתפתחות שלה התעכבה בגלל סיבות סביבתיות – הם לא קיבלו את הגירוי המתאים שנחוץ להתפתחות שלה. לרוב זה קורה מפני שההורים מיעטו לספק גירויים כאלה.
בניגוד למערכת השמיעה או הראייה, שמתפתחת אצל הילד מעצמה פחות או יותר, המערכת הווסטיבולרית (שיווי המשקל) זקוקה לגירוי כדי להתפתח. לכן חשוב כל כך לאמן את הפעוטות בכל התנועה במרחב – טיפוס, קפיצה, נדנוד, סיבוב וכן הלאה באופן פעיל וממשי, בלי לפחד שהילד יפול פה ושם, כי גם זה חלק מהאימון של המערכת.
תנו לילדים אתגרים
בספר "עקרון הרצף " יש תיאורים כיצד נשים אינדיאניות, אפריקאיות או אסייתיות עושות כל מיני פעולות כשהתינוק קשור לגופן. התיאוריה הפסיכולוגית גורסת שהתינוק חווה כך ביטחון בזכות חום גופה של האם. אך מה שקורה שם בנוסף הוא, שהמערכת הווסטיבולרית של התינוק מתאמנת בכל פעם שהאם מתכופפת לשתול אורז, ללקט גרגירים או להדליק את המדורה .
תאמנו את הילדים שלכם באופן אינטנסיבי, תנו להם אתגרים. לפעמים מדובר במצב שיכול לגרום אי נוחות לילד, אבל כשהמערכת הווסטיבולרית תקינה והתגובה של מערכת העצבים האוטונומית תקינה, הילד גם חווה הנאה מכך. חוסר הנאה, שלפעמים כרוך בבחילה, מעיד על ליקוי תגובתי.
כיצד ניתן לגרות את המערכת הויסטיבולרית?
לסובב בקרוסלה או לנדנד על נדנדה לפחות 20 דקות. גני שעשועים הם בעלי משמעות מיוחדת להתפתחות הסנסורית של המערכת הווסטיבולרית. זה לא סתם שילדים נהנים ואפילו דורשים אותם. ההתנסות במתקנים תורמת לכך שתאי השערה לומדים בצורה טבעית להעביר את המידע שמתקבל אצלם למוח, בזמן ובעוצמה המתאימה.
זו גם הדרך הבריאה ביותר למנוע התפתחות של חרדה. לא בכל מצב כמובן – אם הילד יעבור טראומה קשה, שבעקבותיה הוא יפתח פוסט-טראומה ויסבול מחרדה, זה לא יגן עליו.
אמן את ילדך בשיווי משקל
מה עוד אפשר לעשות? טיפים להורים:
1. עודדו את הילדים לטפס על מתקני שעשועים, עצים וגדרות, עם השגחה, כמובן
2. אמנו ילדים בגלגולים קדימה ואחורה, סביב עצמם, בסיבובי עיפרון במדרונות דשא או חול, סיבובי פרופלור וכדומה.
3. בקשו מהילדים לעשות פעולה אתגרית, שמשלבת שתי משימות: תנועתית וקוגניטיבית, כמו לעמוד על כיסא, או שרפרף ולשיר, לספור וכד'.
4. קפיצות בדילגית, קפיצות בטרמפולינה, קפיצה על רגל אחת. ילד אמור להצליח לעמוד על רגל אחת מס' דקות כמספר שנות גילו.
5. העדיפו לשאת תינוקות במנשא, במקום בעגלה
היו מודעים וחפשו דרכים חדשות שבהן תוכלו להתאמן באופן יצירתי ומהנה עם ילדכם.
בהצלחה!
ליצירת קשר ופרטים נוספים על רחלי ברקוביץ.
