מאת: פורטל אלטרנטיבלי, אליאן ברט
למה הילדים מוציאים אותנו מהכלים לפעמים ומה אפשר לעשות כדי לשנות זאת
האם שאלתם את עצמכם פעם למה הילדים גורמים לרבים מאתנו "לצאת מהכלים" או להתרתח? למרות שזה נפוץ מאוד המצב לא תמיד היה ככה, ויש דברים שניתן לעשות כדי לשנותו.
הילדים בתקופה המודרנית מגלמים תפקיד שונה בחברה ובמשפחה ביחס לתקופות עברו. אם בדורות עברו הילדים נשאו נטל שווה בפרנסה ובמטלות המשפחה, כיום התהפכו היוצרות. הילדים של היום הפכו למרכז חיי המשפחה, כשתפקידם העיקרי הוא להוות את דור ההמשך. נוצר מצב שהאגו שלנו ההורים, מנכס את הצלחות ונקודות החוזק והכישורים של הילדים לעצמו. אך יותר משאנו מרוכזים בציפיותינו מילדנו, אנו ממוקדים בציפיות מעצמנו כהורים, בשיפוטיות ומדידת טיב ההורות שלנו. התרבות שלנו שדשה עד זרא בהורות נכונה ומזיקה, ומאשימה את ההורים בחולשות ובחסימות של ילדיהם מחזקת זאת.
הרשו לי לנפץ קצת את אמונות ההמון המטעות הללו. חשוב להיזכר ולדעת כי כל ילד בוחר מרמת הנשמה את הוריו, על יתרונותיהם וחסרונותיהם בזכות המתנות והאתגרים שמזומנים להם בקשר עמם.
הרפו מרגשות האשמה ומהמדידה העצמית המתמדת של ההורות!
קשה מאוד לקיים קשר אמתי ופתוח מתוך פחד ואשמה. בקשר בריא ומיטיב יש זרימה של אהבה, נתינה וקבלה, למידה והנאה, שיכולות להיות, בניגוד למה שמקובל לחשוב, הדדיות, גם בקשר בין הורים לילדיהם. הרפיה מנטל האשמה יכולה לשחרר אותנו לשאול את עצמנו מה אנחנו בעצם רוצים לקבל מהקשר עם ילדינו, מה נעים ופותח את לבנו איתם, ולחבר אותנו חזרה למרכז. חיבור למרכז שלנו יכול להחליף את הצבת הילדים במרכז, שכן להם חסר הניסיון הדרוש על מנת להנהיג את המשפחה. תפקידנו כהורים הוא הנהגה נאורה שלוקחת בחשבון את הרצונות והצרכים של כל בני המשפחה, כולל שלנו עצמנו. מתוך קשב והיענות לעצמנו אנו יכולים להרחיב את הקשב גם לצרכי הילדים ובני זוגנו, כיוון שריפוי עמוק מתחיל מטבעו בתוכנו.
לרוב אנו יוצאים מהכלים עם הילדים, כשאיננו מקשיבים ונענים לצרכינו העצמיים בזמן אמת. אם אנו לא נענים לעצמנו, כיצד נוכל לצפות זאת מילדינו? היענות לצרכי הילדים שלנו חשובה אף היא, אך אין פירוש הדבר כניעה למניפולציות. ההזדקקות העמוקה של הילדים אינה זהה לרצונותיהם בכל רגע, אלא מצריכה רגישות קליטה כדי לזהותה.
כדי להיענות לצרכים של עצמנו ושל ילדינו, עלינו גם להציב גבולות למה שלא מיטיב עם כלל המשפחה, ולהסביר מה בהתנהגותם מוטעה, מזיק ופוגע ביכולתנו להיענות להם, לאחיהם, לבני זוגנו או לעצמנו. הגבולות שומרים על המרחב השלם של עצמנו ושל הילדים ומגנים מפני הצפת רגשות עכורים או התנהגויות מזיקות. ילד ששוחק בהתנהגותו את יכולת ההכלה שלנו, לא מזיק רק לנו אלא מזיק גם לעצמו. הוא הראשון שזקוק לנו מכילים וסבלניים. ילדה שלא מצליחה לצאת מהתקף זעם לא מעמיסה רק עלינו אלא גם על עצמה. הגבול ימנע ממנה ללכת לאיבוד במרחבי זעמה שלה.
למרות שהזדקקות פנימית היא מטבעה אישית מאוד, ישנם צרכים שמשותפים לרוב המכריע של ילדים והורים בתקופתנו. אחד מהם הנו הצורך בהאטה. תקופתנו מתאפיינת בקצב גבוה מהטבעי לעתים קרובות, ובאמונת המון רווחת שאדם שווה מה שהוא עושה. מצב זה מביא להתכלות משאבים פנימיים, עומס ומתח תמידי, המפחיתים את יכולת ההכלה ומעורר ריאקציות רגשיות כמו זעם, ייאוש, תסכול ועצבים. אם הילדים מדברים מהר ובבת אחת או מבקשים בקשות בזו אחר זו, חשוב להסביר להם (בקול רוגע ושליו) את הקצב הטבעי בו אנו אוהבים לעשות דברים. מה שנעשה מתוך נעימות ואהבה נעשה טוב יותר ומיטיב יותר עם הנותן ועם המקבל.
