מאת: פורטל אלטרנטיבלי
כולם מדברים על צמחי מרפא אבל האם צמחי מרפא באמת יכולים לטפל בנו
צמחי מרפא נמצאים בשימוש בני האדם וחיות כבר אלפי שנים. ניתן למצוא צמחי מרפא להרגעה, לטיפול בכאבי בטן, לשיפור ריכוז, להרזיה, לכבד, לעור ובעצם כמעט לכל בעיה רפואית, ניתן למצוא פתרון טבעי בעזרת צמחי מרפא.
מחקרים על צמחי מרפא מערביים וצמחי מרפא סיניים ניתן למצוא לרוב, זאת מכיוון שצמחי מרפא הם התחום הנחקר ביותר מכל תחומי הטיפול ברפואה משלימה.
יש לי וידוי לגבי הרצאות שאני מנחה: "צמחי מרפא בשימוש ביתי". אני נפגש בהן עם אנשים בעלי השקפות ואמונות שונות. המטרה היא לטעת אמון ולספק כלים כך שאנשים ירגישו בנוח להשתמש בצמחים לשימושים ביתיים, ואם יש צורך- גם במקצועיים…
הקטע הוא שלמען האמון אני מציג בעיקר פן אחד של הצמחים – הפן המדעי. זה צד שמוכר לי היטב מ- 6 שנות אקדמיה בתחומי המדעים. וכך אני מרגיש שלא "אאבד" אף אחד (כולם אוהבים הוכחות מדעיות). מכיוון שצמחים ניתנים למחקר קליני וביוכימי, ומכיוון שהביטוי "חומרים פעילים" מוכר גם למדען המחמיר ביותר- אני נוטה להישאר שם.
אבל יש עולם ומלואו שחי בתוכי בליקוט, בהכנה ובטיפול, ואינו בולט מול המקרן והמצגות. זהו החיבור לצמחים, ליער ולאדמה- הרוח החיה בעולמי… איך אתאר את העוצמה בתמציות הצמחים כאשר הליקוט וההכנה נעשים בהודיה, ענווה, כוונה ותפילה? איך אסביר שהצמח הוא הרבה מעבר לאסופת חומרים פעילים? שיש לו אופי, נוכחות ונשמה? איך אתאר את הקשר הנוצר עם צמחים אליהם אני חוזר כבר כמה שנים לאותה נקודה נסתרת באותו זמן בשנה? וזה עוד קל… כי איך אני אשתף את עוצמת המרחב הטקסי, את המפגשים מלאי הכוונה והאהבה עם חיות בר בטבע, ואת הריפוי המתרחש מעצם הנוכחות ביער? האם יעלה על הדעת שמעצם המפגש עם הצמחים מתקבל ידע אמיתי שאינו כתוב בספרים?
מי שמאמין רק בבדיקות מעבדה ובאנליזות ביוכימיות- יבקש הוכחה בחומרים הפעילים, ויחפש הבדל ביוכימי בין מיצויים בעלי "רוח חיה" לבין מיצוי "תקני" ללא כוונה. שמעו, אולי הוא ימצא, אולי לא… אך המאמין במעבדה הביוכימית הפרטית שלו (החושים שקיבלנו מהבורא/הבריאה) ימצא את ההבדל בוודאות. בדיוק כמו שכל בשלן וסועד יעידו על ההבדל כשהאוכל נעשה באהבה; וכל עובד ערוגה יספר על הטעם האחר של העגבניות הגדלות באהבה בחצרו.
מכיוון שצמחי מרפא הם התחום הנחקר ביותר ברפואה המשלימה, מכיוון שהוא מובן לכלים המדעיים, ומכיוון שאמונה במדע ככלי עיקרי לקבלת ידע היא האמונה השלטת כיום- ישנה מגמה בתחום ההרבליסטים לתת תוקף מדעי לעבודתנו, לקרוא מחקרים ולעבוד לפי ביסוס מדעי. זה מצוין לדעתי (כאמור, אני בא מהרקע הזה). אני מעריך מאוד את היכולות הנפלאות להרחיב ולהעמיק את הידע הקיים באמצעים מודרניים, וכך לבסס אסכולה אינטגרטיבית שנקראת "רפואת צמחים מודרנית".
עם זאת, לא הייתי שוכח מאיפה בא הידע… מסד הנתונים הגדול ביותר להרבליסט הוא אותו ניסיון בן אלפי השנים של תרבויות שונות ברחבי העולם שחיו את הצמחים, חיו לצד הצמחים וחיו בזכות הצמחים. ואם זהו מקור ידע מהימן (וזה קונצנזוס בקרב ההרבליסטים) – יהיה חבל לסנן מתוכו את ההשראה. לדוגמה- לשאוב ידע משבטים אינדיאנים על שימושים באכינציאה, הקוהוש השחור והכחול, חותם הזהב (הידרסטיס) ועוד רבים אחרים; ובאותו זמן להתעלם מהבנתם את הצמח כישות, ולשכוח את הכוונה ואת ההודיה ששררו בליבם כשליקטו וכשרקחו אותו- זה קצת פספוס…
חברים, אלו הם זמנים יפים. שיטות ריפוי והתפתחות צפים ומציפים אותנו. הטכנולוגיה הממוחשבת הופכת אינסוף ידע לזמין, ובשירות הרוח מביאה לכל מי שמחפש- דרך ריפוי והתפתחות המתאימה לו. יש הרבה זוויות, וכן- זה גם מבלבל. לפעמים מרוב אפשרויות אנחנו נוטים להסתגר עם זווית אחת. זה נוח, בעיקר אם זו האמונה השלטת.
אני מאחל לכולנו שנמצא הרמוניה בין זוויות שאינן נראות תואמות בתחילה, וכך נרחיב ונעמיק את יכולת הראייה שלנו- זהו רווח נקי.
