ארבעת המינים ותרומתם למניעה וטיפול במחלות כרוניות

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יוספה בראונשטיין
מדוע נבחרו דווקא האתרוג, הלולב, ההדס והערבה להיות חלק מארבעת המינים? הסוד: להפוך אותנו לאנשים טובים יותר

אחת ממצוות חג הסוכות היא נטילת ארבעת המינים – אתרוג, לולב הדס וערבה.

על פי ההלכה ארבעת המינים נמשלים לאברי האדם: האתרוג – דומה ללב ולכן מכפר על הרהורים שיש בהם חטא; הלולב – דומה לעמוד השדרה של האדם ולכן מכפר על הגאווה; ההדס- דומה לעיניים ולכן מכפר על התבוננות לא רצויה; הערבה – דומה לשפתיים ולכן מכפרת על לשון הרע.

אתרוג – פרי הדר ייחודי
להבדיל מפירות ההדר האחרים, האתרוג מכיל מעט מאד מיץ, אם בכלל. קליפתו חלקה או מחוספסת וקשה להפריד אותה מן הפרי. כשהיא מבשילה, ריחה נעים. עוד מימי קדם השתמשו באתרוג למטרות רפואיות כגון: מניעה והקלה של "מחלת ים" ובחילות, מחלות ריאה ובעיות של מערכת העיכול. 

האתרוג מכיל ויטמין C ונוגדי חמצון אחרים אשר הראו במחקרים במעבדה פעילות אנטי דלקתית. 
נמצא, כי למיצוי של קליפת האתרוג יש יכולת לאזן את רמות הסוכר בדם, להרפות כלי דם ועל ידי כך להוריד את לחץ הדם.
מהאתרוג מפיקים גם שמן אתרי אשר נחשב לבעל תכונות אנטיביוטיות ואנטי דלקתיות.

לולב – ליבו של הדקל
הלולבים הם הענפים הצומחים במרכז הדקל, לפני שהעלים מתפצלים. לכפות התמרים אין שימושים רפואיים, והקשר הרפואי הוא לפרי התמר. פרי התמר מזין מאד: הוא מכיל  ריכוזים גבוהים של סוכרים (44-88%), מעט שומנים (בעיקר בגרעין), ויטמינים ומינרלים (ויטמיני B לסוגיהם, ויטמין A, מינרלים כגון: ברזל, אשלגן, אבץ, סידן ועוד), סיבים תזונתיים בכמות משמעותית (6-12%) וכמות קטנה של חלבון. השמנים מכילים גם חומצות שומן רוויות (כמו ברוב הדקלים) וגם לא רוויות.

ריכוז הסוכרים הגבוה בתמר מגדיל את ערכו התזונתי ומשמש מקור אנרגיה מעולה במצבי תשישות מתמשכים.

הדס – סמל הטוב והיפה
ההדס יכול לחיות פרק זמן ארוך ללא מים והוא עמיד ליובש. לכן הוא מסמל את נצחיות החיים. באמצעות ענפי ההדס היו משמחים את החתן והכלה והיו קולעים אותם לקישוט החופה. 

ברפואה העממית השתמשו בעלי הדס מיובשים כחומר מחטא לטיפול בגירויי עור אצל תינוקות, נשירת שיער, ריפוי חבורות, אסטמה ובעיות של מערכת העיכול (עצירות, דלקות מעיים). 

טיפים לשימוש בהדס:
לטיפול בנגעי עור: מייבשים עלי הדס וכותשים אותם לאבקה. מערבבים את האבקה בשמן-זית, כך שמתקבלת מעין משחה ירקרקה. את המשחה מורחים על עור מגורה. אפשר להשתמש באבקה גם כטלק, ללא שמן-זית, לאותן מטרות. 

לחיזוק שורשי השיער ולמניעת נשירה: טובלים את קצות האצבעות במשחה ומעסים את הקרקפת. 

לריפוי חבורות ופצעים: מניחים מעט מהמשחה על תחבושת וחובשים.

לטיפול בכאבי ראש: מייבשים את עלי ההדס, טוחנים אותם דק ומשרים בחומץ ענבים עד שהתמיסה מאדימה. לאחר מכן מורחים על המצח.

לטיפול בבעיות של מערכת העיכול (דלקות מעיים, אולקוס, עצירות): חולטים בכוס מים רותחים 2 כפיות גדולות של עלי הדס, יבשים או ירוקים. אפשר להמתיק בכפית גדושה של דבש. 

לטיפול בבעיות של דרכי הנשימה העליונות (סינוסיטיס, אסטמה, דלקת סימפונות, התקררות פשוטה): מבשלים 100 גר' עלים ירוקים במים. עם עליית האדים יוצרים "אוהל" ממגבת מעל הראש, ושואפים את האדים אל דרכי הנשימה.

להדס תכונות אנטי מיקרוביאליות ולכן הוא מתאים לטיפול בפטריות כמו קנדידה וחיידקים כמו סטפילוקוקוס ו-E-coli.

ערבה שליד פלגי מים
הערבה נקראת בשם זה משום שלעיתים קרובות היא גדלה ליד נחלים וקיומה תלוי בשפע של מים. ללא מים נובלים ענפי ועלי הערבה, וכך בסוכה הראשונים לנבול הם ענפי הערבה. דווקא מזה שהכי פחות ניתן היה לצפות (אין בו טעם ואין בו ריח) באה הברכה הרפואית הגדולה לאנושות. אין כמעט תרופה מוערכת ממקור צמחי שתשווה לאספירין ולשימושיו. העלים וקליפת העץ של הערבה נזכרים כצמח מרפא עוד מתקופת האשורים, מצרים הפרעונית ויוון העתיקה.

היפוקרטס, אבי הרפואה כתב במאה החמישית לפני הספירה על אבקה מרה שהופקה מקליפת עץ הערבה ושיכולה להוריד חום (על ידי הזעה) ולשכך כאב. באמצע המאה השמונה עשרה נמצא החומר הפעיל בקליפת הערבה, סליצין, ממנו הופקה בהמשך התרופה אספירין. במהלך השנים התגלתה גם הפעילות נוגדת הדלקת שלו ומדללת הדם, אשר יכולה למנוע התפתחות אירועים מוחיים הנגרמים מקרישי דם במוח והתקפי לב. האספירין נמצא יעיל נגד כאבי שרירים, ראומטיזם וכאבי ראש.

באופן כללי, הרעילות של האספירין הינה נמוכה ואין לו השפעה ממכרת. לכן ניתן להשתמש בו לאורך זמן אך שימו לב: כמויות גדולות גורמות לכאב ראש, סחרחורת, צלצולים באוזניים, ראיה מטושטשת, קשיים בשמיעה, בלבול, הזעה, בחילה ושלשול. בכמויות גבוהות מאד (10 עד 30 גרם) הוא עלול להיות קטלני.