מאת: פורטל אלטרנטיבלי, ליאורה אורפז
תחום המודעות מדורג ברמות מודעות שונות כשבבסיס המודעות עומד הבנת הצורך בקיומו של דבר.
תחום המודעות מדורג ברמות מודעות שונות כשבבסיס המודעות עומד הבנת הצורך בקיומו של דבר. האדם יודע על צרכי קיומו של עצמו, של אדם אחר, מקום אחר, חפץ אחר בכך שבמיינד, בתודעה ישנה תפיסה שהוא מכיר בעובדה שכפי שהוא נזקק לדברים מסויימים בחייו כך גם האחר.
רמות מודעות הינם אחד הנושא שנדון ונחקר רבות בתחומי הפילוסופיה, פסיכולוגיה וחינוך כשעד לאמצע המאה הקודמת בסתר גם בתחומי המיסטיקה השונים כשכיום החשיבה היא גלויה ומוארת אך עדיין בין מגזרים רבים ישנם חלוקי דיעות. רבים משארים שלהיות מודע זה בעיקר ובמיוחד רק לעצמי של האדם כאשר עומדים על מאזניים אני מול האחר כשלמעשה אין הדבר כך היות ואני והאחר במהותנו זהים.
אפלטון פילוסוף יווני ותלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו היה אחד מהמשפיעים הגדולים ביותר בתחום הפילוסופיה המערבית. אחד הנושאים שדויינו בתחומו היה ב'משל המערה'. כאן אפלטון דימה מציאות של בערות (חוסר ידע והשכלה בנושאים חשובים) וציין את העובדה כי אנשים נשארים חשוכים במידה ולא זוכים לגילוי זיו אורו של החוכמה. גם כשיצאו מבורות לחוכמה עדיין חש האדם בסכנה מתמדת מפני שהאדם אינו באמת רוצה לצאת ולהשתחרר מאותה בורות היות ויציאה ממנה תערער את מקום מבטחו וביטחונו. לכן, במשל ציין אפלטון כי החוכמה בעצם שלב התפקחותי שבדרך כלל כואבת, קשה ורצופה מכשולים בכל התהליך.
הסברו של המשל בכך שכל מה שנקלט וניראה בחושים הפיזיים הינם העתק של הדבר האמיתי, האידאה. כלומר, חשיבות עליונה לרוחניות, העמדת השפה והנפש מול החומר, בין המחשבה ותבונה לבין החומר בתפיסה הפיזית. מכאן ישנה הדגשה לעובדה שלאחר שהאדם עוזב את המערה ומגלה את האור, החוכמה והיופי שבה, שוב אינו יכול לחזור לחיות באותה חשכה שהיה ולראות בה, עם זאת זה שנשאר לחיות בחשכה ובעולם החומר ואינו מנסה להכניס אל עצמו את האור והחוכמה הגבוהים זה מפני שיש בו חשש שאותה התפקחות והתבהרות תערער את ביטחונו האישי.
רבים נוהגים לשבת בתוך כורסת הנוחות שלהם, ליבב על רוע גזר דינם אך אינם בעלי יכולת לקום ולפעול בכוחות עצמם וזאת מתוך הטווית דרך חיים אחת והתעוררות הספק במה שנמצא מעבר למצב בו נמצאים כרגע, אי הידיעה לרוב תהיה טובה ואיכותית מזו שישנה ומרופטת ואינה טובה היות והיא מעוררת בך קונפליקטים אך ישנן אפשרויות נוספות המתגלות כאשר ישנה התבהרות והתפקחות לדרכים נוספות שניתן לפעול למענם. עם זאת, ידוע שכאשר אדם עושה שינוי מחשבתי יגיע אחריו גם שינוי רגשי אשר ישפיעו על אנשים יקרים בסביבתם, לרוב התהליך בריא לכל המעורבים בדבר.
התיאור במשל המערה מצביע על כך כי מרבית האנשים אינם מודעים כלל לסובב אותם ומאמינים כי אותם חמשת חושים הם היחידים היכולים לספק גירוי כשלמעשה זוהי ראייה מצומצמת בפיסת הדברים. כשהמטרה היא לשמר את אש השאיפות הממריץ ומדרבן אדם להסכמה עם עצמו לצאת מאזור הנוחות שבו נמצא שזהו עולם מצומצם ולהעלות למודעותו את כל העולם שמעבר לחומר.
רק במהלך עשרות השנים האחרונות בהם חזרו בני האדם להתייחס ולהתעמק בגישתו של אפלטון לרמות מודעות והארת התודעה והחל להתעורר נושא המוסריות והמודעות האישית והבינאישית כשאלה משולבים בהעצמה אישית.
סיפור דומה אנחנו מוצאים כמשל ניסתר ביציאת מצרים, כשרמת מודעות העוסקת רק בחומר בתוך מסגרת מצומצמת של נוחות זו מושוות למצרים ואילו היציאה מגבולותיה מוגדרים כקבלת עשרת הדיברות שהיא קבלת חוקי הבריאה למודעות ומוסר גבוהים יותר המתוארים כאור מסנוור.
המוסריות והמודעות הינם חלק ניכר מאותה אהבת חוכמה מעמיקה בדברים שמעבר לעולם החומר, העוסקת במציאות בת זמננו, הכרת הקיום בהיגיון ובמוסר אישי וחברתי המשולבים בבניית שיטות וגישות שונות שמטרתם לחזק את האדם בערך עצמי וביטחון עצמי כשאלה יסייעו לו להסיר מעליו את אותם דפוסים התנהגותיים, מחשבתיים ורגשיים המקבעים אותו בתפיסה ויחס לדבר אחד ספציפי שבדרך כלל גם יוצרים קונפליקטים, שיבושים ומחלות מאחר ואותם קונפליקטים מגבילים את האדם כפי שבמשל המערה של אפלטון מצויין 'להאיר עיניו של האדם להתפתחות, מודעות ומוסריות אישית גבוהים יותר.
"אשרי המודע בין חושך לאור"
