פיתוח סבלנות בעזרת מדיטציה

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יהונתן קדם
יכולת הכלה של מצבים מאתגרים ופיתוח סבלנות דורשים תרגול של המוח וזהו תהליך שדורש זמן. תרגול מדיטציה הוא אחד הכלים היעילים ביותר ליצירת מוח חדש.

"תגיד לי איך לך סבלנות או מה?"
ב – 20 השנים האחרונות חוסר הסבלנות ואי היכולת לדחות סיפוקים גדלים והולכים. המחשב והתיעוש הביאו עימם יחס חדש לזמן. ככל שאנו מתקדמים טכנולוגית ישנה תחושה שהכל נעשה מהיר יותר. האינטרנט קיצר לשניות את הזמן הדרוש להגיע למקומות מרוחקים, אך הפעם באופן וירטואלי. לכך יש השלכות על מידת הסבלנות שלנו. בדקו את עצמכם – כאשר אתם גולשים באינטרנט, כמה זמן ייקח לכם לאבד סבלנות מול אתר שמסרב לעלות במהירות שאתם רגילים לה? קרוב לוודאי שלא יותר ממספר שניות. מחקרים עדכניים של גוגל על הרגלי גלישה מגלים כי עבור הגולש המצוי, אפילו מהירות של 400 מילי-שנייה, שזה בערך הזמן שלוקח לנו למצמץ, זה יותר מדי! ברגע שהתרגלנו למהירות מסוימת, מידת יעילות מסוימת, קשה לנו לחזור אחורה וכתוצאה מכך "חוט הסבלנות" שלנו מתקצר. דמיינו לעצכם גלישה באינטרנט במהירות לפני 10 שנים… זה כמובן משליך על כל פאן בחיינו. אם אני לא יכול לחכות לאתר לעלות יותר ממספר שניות מדוע שאחכה בסבלנות בפנייה ביציאה מהמחלף באיילון? למה שאחכה בתור בדואר בנינוחות? איך אוכל להישאר מרוכז שעה שלמה בהרצאה או בשיעור? כמובן שישנן עוד סיבות לתהליך לעיל העובר על האנושות כולה ובפרט בעולם המערבי אך אין זה המקום לפרטן. ברור כי תהליך זה, המאופיין תחושה סובייקטיבית של האצת הזמן, הינו חלק מההתפתחות האנושות והוא בלתי נמנע. איני בעד לנסות להחזיר את הגלגל אחורה לימים בהם פעלנו וחיינו לאט יותר ובהתאמה לזריחת השמש ושקיעתה. במאה ה- 21 נדרשת מאתנו חשיבה ועשייה אחרת. נדרש מאתנו להתאים עצמנו לקצב החדש ויותר מזה – להישאר נינוחים וממוקדים.

איך נישאר מתואמים לקצב המהיר, התזזיתי יותר אך עדיין רגועים וסבלניים? הרי זה נשמע כסתירה. לשם המחשה חישבו עליכם בתוך מטוס – כאשר הוא על הקרקע ומתחיל בהמראה אנו חשים את המהירות העצומה שלו אך באוויר למרות שהוא טס במהירות של מעל 900 קמ"ש אנו לא ממש מרגישים זאת. בצורה דומה אם נתאים עצמנו לקצב החדש נוכל להרגיש נינוחים בתוך הסביבה החדשה ונוכל ליהנות מכל היתרונות שלה. אחד הכלים היעילים ביותר המסייע לנו להישאר יחסית נינוחים במצבים מאתגרים, בו אחרים מזמן יאבדו סבלנותם, היא מדיטציה.

מדיטציה בונה יכולת הכלה
ניתן לדמות אותנו לכלי המכיל בתוכו את כל מה שחווינו במהלך חיינו, את המחשבות שלנו, את הרגשות שלנו המודעים והלא מודעים, את הזיכרונות שלנו. לכלי זה יש יכולת הכלה מקסימאלית. לכלי יש גם דופנות. נפח הכלי יכול להשתנות בעזרת מדיטציה. תרגול מדיטציה משול לריקון הכלי מכל מה שאינו שייך לו וכבר לא נחוץ. אנו אוספים חוויות במהלך היום חלקן טובות, חלקן פחות. מצטברים בתוכנו כעסים ואכזבות לצד זיכרונות מתוקים. ברגע שאני מתיישב לתרגל מדיטציה, עוצם את עיני, מתרכז בנשימה, לומד להירגע ולהתבונן ללא תגובה בכל מחשבה ורגש המופיעים, אני למעשה מתחיל בתהליך של ניקוי וריקון מכל אותם רשמים. ממש כמו לגשת למחסן או המרתף המוזנח בבית ולהתחיל להוציא חפצים ישנים, את חלקם לנקות מאבק ומחלקם להיפטר. אותם חפצים הם הזיכרונות והחוויות שלי מהעבר. חשוב לציין כי אני לא שוכח אותם, הם פשוט לא יוצרים אצלי יותר תגובה רגשית המובילה לתגובה פיזית. ככל שאעמיק את התרגול, עם הזמן יעלו רגשות מודחקים, קונפליקטים חבויים מבלי שאצטרך לדבר על זה עם אף פסיכולוג. התבוננות חסרת הזדהות עם כל מה שעולה בתוכי תעביר אותי טיפול פסיכולוגי עצמי מבלי שאוציא מילה מפי. עכשיו, כאשר הכלי שלי קצת התרוקן יש לי אפשרות להכיל מצבים מאתגרים כי יצרתי מרווח השהיה בתוכי – אם פעם כל מילה לא במקום הקפיצה אותי ומיד הגבתי הרי עכשיו יש לי אפשרות להכיל זאת. אם בישיבה מתוחה במשרד כולם צועקים ומאבדים עשתונות לי יש יכולת לסבול את המתח עוד מספר דקות. אם ומה בקשר לדופנות הכלי? 

לדופן הכלי יש גם תפקיד בכמה לחץ ומתח אוכל להכיל לפני ש"אתפוצץ ". הדופן מתעבה בכל פעם שאני עומד מול מצב מאתגר ומצליח להכיל אותו מבלי לאבד סבלנות. לכן חשוב מאוד לתרגל מדיטציה באופן קבוע ולהמשיך לחיות את חיינו הרגילים. יהיה מאוד קשה לבנות דופן עבה במנזר בהרים. אנו צריכים את האינטראקציה, את הפקק באיילון, את הקולגה שמעליב אותנו. זה נשמע מוזר אבל טמון כאן סוד גדול – סיטואציה בה אנו חשים נעלבים, חסרי סבלנות, עצבניים היא בדיוק הרגע לתרגל אורך רוח ויכולת הכלה כי אז אנו מתחזקים. זה חייב להיעשות ביחד עם תרגול מדיטציה יומיומי כי אחרת יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעבור את האתגרים בשלום.

חוסר סבלנות הוא סבל
סבלנות קשורה למילה סבל. כאשר אני לא מסוגל להמתין בסבלנות הרי אני סובל. מצד שני – אם אני רוצה להיות סבלן וסובלן כלפי האחר אני צריך ללמוד "לסבול" את המציאות שלו. כלומר דווקא היכולת שלי להיות "בסבל" בלי לתת ליצרים ולכעסים שלי להשתלט היא זו המראה על מידת הסבלנות האמיתית שלי. מתוך מקום כזה המסוגל לשאכל להחליט אם יש מקום לפנות אליו בביקורת עניינית ואם לדבר איתו על הטעויות שלו בנחת רוח. לפני זה לא יצרתי מרחב לשיחה. המרחב קשור לזמן שאני יוצר על ידי הסבלנות שלי וכפי שציינתי קודם למרחב ההשהיה שיצרתי על המדיטציה.

" יש גבול שמעבר לו הסבלנות חדלה להיות מעלה" אדמונד ברק
אנו משתמשים במונחים "להתאזר בסבלנות" או "לאבד סבלנות", כלומר זו תכונה נרכשת אשר ניתן גם ברגעים מסוימים לאבד אותה למרות שכבר רכשת אותה. זהו מעין כלי עזר למצבים קשים ומאתגרים. האם תמיד צריך להתאזר בסבלנות או ישנם מצבים בהם נדרשת מאתנו פעולה אסרטיבית ואפילו גילוי של חוסר סבלנות כלפי אדם אחר? יש כאן קשר לזמן וליכולת שלי לשאת מצב מאתגר. לא בכדי מילה נרדפת לסבלנות היא אורך רוח כי על ידי הפעלת "שריר" הסבלנות אני מאריך את הזמן שבו אוכל לסבול מצב מאתגר. כמה זמן למשל אחכה לילד שלי המתקשה לשרוך את נעליו בבוקר לפני שאחליט לעשות זאת במקומו? כמה זמן אחכה שיכינו לי קפה בבית הקפה? כמה זמן עלי לחכות ועדיין לא לצפצף לנהג מולי שמסרב להתחיל בנסיעה למרות שהאור התחלף לירוק? אלו מצבים תלויי זמן הדורשים מאתנו אורך רוח והפעלת היגיון בריא.ת את השני או

בכל אחד מהמצבים לעיל ניתן לאבד סבלנות להתעצבן ולבחור להגיב בכעס או במילה מעליבה. אני יכול פשוט לצעוק על ילדי – " נו מה יהיה איתך, לא מסוגל אפילו לשרוך נעל, מתי תלמד כבר…? "לחילופין אני יכול להאיץ בו בעדינות כשלב ראשון ולאחר מכן כבר לגשת אליו ולהסביר לו שהפעם אני אעזור לו כי אנו ממהרים. לא נתתי למצב הבעייתי העלול להביא לאיחור לבית הספר להמשיך אך גם נשארתי יחסית נינוח והכי חשוב – לא השארתי אצל הילד תחושת עלבון או כעס. בהמתנה בצומת לנהג שיתחיל לנסוע אני יכול לבחור לקלל ולצפצף בעצבים – " נו , סע כבר יא…" או פשוט לצפצף 2,3 צפצופים קצרים כאשר יכול להיות שהראש חושב כל מיני מחשבות לא ממש מחמיאות על אותו נהג אבל לפחות לא הגשמתי אותן בדיבור או במעשה.

כדי לפתח את "שריר הסבלנות " צריך סבלנות
" תלמיד לאומנויות לחימה ניגש אל מורו ושאל, "אני מקדיש את עצמי כדי ללמוד את האומנות שלך. כמה זמן ייקח לי להגיע לדרגת מאסטר? "המורה השיב בפשטות, "עשר שנים." התלמיד ענה בקוצר רוח, "אך אני רוצה להגיע לדרגת מאסטר מהר יותר. אעבוד קשה, אתאמן בכל יום, עשר או יותר שעות בכל יום, אם אצטרך. כמה זמן זה ייקח אז?" המורה חשב לרגע וענה, "עשרים שנה."

לסיכום – יכולת הכלה של מצבים מאתגרים ופיתוח סבלנות דורשים תרגול של המוח וזהו תהליך שדורש זמן. תרגול מדיטציה הוא אחד הכלים היעילים ביותר ליצירת מוח חדש. חשוב להבין כי המוח שלנו, כך גילו מדענים העוסקים בתחום הניורופלסטיקה, יכול להשתנות וכשם שהוא מתנוון עם השנים הוא גם יכול להשתכלל עם השנים, גם בגילאים מבוגרים. המדיטציה, כך גילו, בונה קשרים עצביים חדשים במוח במיוחד בין חצי מוח ימין לשמאל. יותר מזה במחקר מ – 2008 התגלה כי מתרגלי מדיטציה מפתחים מוח גדול יותר. חוקרים מהרווארד, ייל ו-MIT מצאו עדות ראשונה לכך שהמדיטציה משנה את המבנה הפיזי של המוח. בסריקות מוח שערכו התגלה כי אצל מודטים מנוסים החלקים במוח שאחראיים על תשומת לב ועיבוד נתוני חושים, עבים יותר מאשר אצל אנשים שלא מודטים.

תרגלו מדיטציה ולא רק שתזכו בשלווה פנימית אלא תהפכו נבונים יותר!