המבול כבר כאן
מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם.
כדי להימלט מן הבלבול והמלחמה הפנימית חייב האדם להיכנס לתוך תיבה. הפירוש הקבלי לתיבת נח הפרטית.
ממשלת נורווגיה חנכה את "תיבת נוח החדשה". לא מדובר בתיבה ויקינגית משוחזרת כמיטב המסורת, אלא בכספת תת קרקעית משוכללת, שתאכלס את הזרעים של כל מיני הצומח בעולם ולצידם את דגימות ה-DNA של מבחר זני בעלי החיים. ממוקמת בליבו של אי קפוא, 1,000 ק"מ מהקוטב הצפוני (בתנאים שגם אם ייפסק בהם החשמל לעד, תישמר טמפרטורה מינימלית של 5 מעלות צלזיוס), חסינה לשיטפונות, לנשורת גרעינית ולעוד מרעין בישין, ומוגנת על ידי שומרים חמושים ומערכות אלקטרוניות מיוחדות, מחכה לה התיבה המודרנית בשלווה אלמותית ליום הדין.
התיבה, המבול והבלבול
המיתוס המאיים על סוף העולם או על הצפתו הצפויה של כדור הארץ עקב התנהגות לא הולמת של בני האדם, מרחף עלינו אימים כבר למעלה מחמשת אלפים שנה. בתקציר העממי מסופר כי אלוהים, שחיבב את נח, מזהיר אותו מפני המבול ומוריד לו הוראות הפעלה לבניית תיבה. נח התמים מנסה לשכנע את בני דורו לשנות את דרכם, אך סופג עלבונות קשים. אחרי שהבין כי "אין עם מי לדבר", הוא החל במלאכת הבנייה ואיסוף דוגמאות מעולם הדומם, הצומח והחי. הוא צירף אליהם גם את בני משפחתו, וברגע שהמלאכה הסתיימה וכולם ננעלו בבטחה בפנים, התחיל המבול. בתום ארבעים יום ולילה, שוכני התיבה הם היחידים ששורדים. מאה וחמישים יום נוספים חולפים, ובתום המתנה מורטת עצבים על פסגתו של הר אררט למים שיירדו, נח ושותפיו יוצאים ממנה כדי להתחיל הכל מחדש.
הסיפור המרגש מסתיים בטאץ' הוליוודי, כאשר על רקע קשת מזהירה שצובעת את השמים, אלוהים מבטיח לא להציף אותנו בשנית (בראשית פרק ט' פסוקים יג'-יז').
אל מול התיאור המקראי שלימדו אותנו בבית הספר, מעניין לגלות כי היו אלה הוגי דעות יהודיים שהתייחסו לסיפור המבול, אחרת, כאל משל. חלקם השוו את התיבה למפלט עבור האדם מעיסוקיו היומיומיים (בדומה לשבת), אחרים ראו בסיפור רמז לכך שעם ישראל שבגולה צריך להסתגר ב"תיבה" – שהיא בית המדרש, מפני אימת "המים הסוערים" – שהם אומות העולם.
אבל חכמי הקבלה הגדולים של המאה הקודמת, הרב קוק, הרב יהודה אשלג (בעל פירוש הסולם לספר הזהר) והרב ברוך אשלג (בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם), ראו בסיפור המבול ותיבת נח – מודל להתפתחות מודעותו הרוחנית של האדם.
חוכמת הקבלה עוסקת רק בכוחות הפנימיים או הרוחניים שבאדם. היא איננה מתייחסת לאירועים המתרחשים במישור העולם הזה. כאשר המקובלים משתמשים במילים כמו מים, תיבה, חיות, בני אדם וכו', הם עושים זאת כדי לתאר מצבים רוחניים שחווה האדם, בפנימיות נשמתו.
המקובלים מתארים מאבק מתמיד שמתחולל באדם בין שתי תכונות מרכזיות: תכונת הנתינה ללא תנאי, אל מול הטבע האגואיסטי שדורש לקבל לעצמו תענוג בכל מחיר.
בחוכמת הקבלה מיוחסת תכונת הנתינה והקבלה לספירת הבינה, שסימנה האות ם' שערכה בגימטרייה הוא 40.
המים בסיפור המבול מרמזים על שתי תכונות אלה, תכונת הנתינה ותכונת הקבלה האגואיסטית. בכוחם של המים לשמש כמקור החיים (תכונת הנתינה), או להרוס ולהשמיד (תכונת הקבלה האגואיסטית). כש"המים עולים והמבול שוטף את הארץ", זהו תהליך שמסמל את הבלבול הגדול שחש האדם. כדי להימלט מן הבלבול חייב האדם להיכנס לתיבה, שבדומה לצורת האות ם' – מייצגת את יכולתה של ספירת הבינה להוות מעין רחם מגונן שמקנה קצת שקט לאדם. בתוך התיבה הוא גדל כמו תינוק שמתפתח בחסות החמימות הנעימה של הרחם. כניסתו לתיבה משולה לטיפת הזרע שמתפתחת וגדלה בסביבה שמוגנת מן העולם. הוא מצליח להתעלות מעל המלחמה הפנימית שמתחוללת בתוכו ומעל השכל והרגש. בתום תשעה חודשים יורדים המים והאדם יוצא נקי ושלם אל עולם חדש.
השיטה
יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר…טו …שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ… טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה… יח … וּבָאתָ… אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ. יט וּמִכָּל-הָחַי… זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ… כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל… וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ…
ההנחיות לבניית התיבה הקבלית, ואיסופם של החיות, הצמחים והאבנים לתוכה, כמובן שאינן מזכירות במאומה את בניית הכספת הנורווגית.
אמנם ספרים רבים, כמו "שער הגלגולים" של האר"י ואחרים, אכן מאזכרים את המונחים "דומם", "צומח", "חי" או "מדבר" אולם כל אחד מן המונחים האלה, מתייחס אך ורק לפנימיות נשמת האדם, ומתאר את אחד משלבי ההתפתחות הרוחנית שאותו השיג האדם.
באופן דומה, אוסף הפריטים שנח קיבץ לתיבה, מרמז גם הוא על תכונות, רעיונות ורצונות שמרכיבים את עולמו הפנימי של כל אדם. ההתמודדות איתם, מובילה אותו לשאלות וחקירות שבסופו של תהליך יביאו אותו למציאת תשובות ותכלית לחייו. סיפורו של נח מפרט את התהליך הזה.
הוראות הפעלה
ברמה המעשית, ה"תיבה" בחיינו היא הסביבה החדשה שעלינו לבחור כדי להשיג את מטרתנו הרוחנית. בדרך כלל היא מורכבת מעוד אנשים ששואפים לאותה מטרה, ותומכים זה בזה במהלך מסעם המשותף. הבלבול וההשפעות החיצוניות ששוטפים את האדם הם כמו מים שעולים ומנסים בהתמדה להטביע את חיפושו הפנימי של האדם, ולסחוף אותו אל חוף מבטחים מזויף בממלכת האגו. רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, יכול האדם לתפוס לעצמו פינה שקטה, "להיכנס לתיבה", ושם, בסביבה המוגנת, הוא מברר לעצמו את תכלית חייו. משהשלים את התהליך, הוא יכול "לצאת בחזרה אל העולם", מחוזק בכוחות חדשים ובעוצמה פנימית.