עברנו את פרעה
מאת: פורטל אלטרנטיבלי, יצחק אהרון
גלות מצרים המהווה את סיפור המסגרת בפסח, מבטאת מן הפן העמוק את גלות הנשמה בתוך הגוף על יצריו, תאוותיו ורצונותיו החומריים.
חכמת הקבלה לא ממתינה לימי חג הפסח על מנת להיגמל מהאגו אך באותה נשימה היא מציינת כי לימים אלה אורות רוחניים כבירים המסוגלים לעודד את האדם לפסוח מעל לרצונות הריקים ולצאת מתוך צורת החיים האגואיסטית המסרסת את הרצון הטבוע עמוק בתודעתו של האדם – להיות חופשי.
חג הפסח, הנחגג בחודש ניסן שהוא ראש לכל החודשים, ניצב ראשון בשרשרת החגים שבמעגל החיים היהודי, ובמידה לא מבוטלת הוא אף החשוב שבהם. מכל החגים, דווקא פסח מהווה ציון דרך בעיצוב הזהות היהודית ובתחושת השייכות לעם ישראל, לעברו הייחודי, לשפתו הנצחית, לתרבותו ולערכיו. סיפור חג הפסח בא לציין מסר חשוב על לידתו, התגבשותו והתאחדותו של העם היהודי מוכה הסבל והייסורים, שבכוחות איתנים מצא לו את הדרך לצאת מעבדות לחרות. כך שכמו בכל חג מחגי ישראל המורה על ניצחון מעטים מול רבים דווקא פסח מאדיר במיוחד את כל החלקים המאפיינים את ההיסטוריה היהודית של עם ישראל לדורותיו: גלות, רדיפה, ניסים, חירות וגאולה. כל אלה מתאספים לתמהיל ייחודי ומהווים את בסיס האמונה בבורא והם באים לביטוי מובהק בליל הסדר. ככתוב: וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלות מִצְרַיִם… ולָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלקִים" (ישעיה, מא).
חכמת הקבלה מלמדת כי כל חג מחגי ישראל מהווה שער אחר במימד הזמן בשנה העברית ובהגיע המועד הוא נפתח ומשפיע עלינו בכוחות רוחניים והארות שונות שאינם בנמצא ביתר ימות השנה. גלות מצרים המהווה את סיפור המסגרת בפסח, מבטאת מן הפן העמוק את גלות הנשמה בתוך הגוף על יצריו, תאוותיו ורצונותיו החומריים.
המילה "מצרים" מלשון "צר" ומסמלת את המקום המוגבל והחונק בתוכו אנו כולנו שרויים וכל הלחץ והרדיפה אחר סיפוקים גשמיים אינם אלא ביטוי של שעבוד האדם לאגו, ליצרים ולרצונות הכובלים אותנו מלהתפתח רוחנית. סיפור יציאת מצרים מתאר את השלב המשמעותי ביותר בהתפתחות האדם. הוא מסביר כיצד עולה בידי האדם להשתחרר משליטת החומר ולהעדיף על פניו את הרוח. נקודת הפתיחה במסע הרוחני של האדם היא הירידה למצרים, ארץ השפע והאפשרויות הבלתי מוגבלות למילוי התאוות ומוצא בה את המקום שיכול לספק לו כל צורכו מבחינה חומרית. הוא מניח שהוא הגיע אל המנוחה וכבש לו נחלה כך שמעתה ואילך כל שהשיג עשוי לגרום לו סיפוק ותחושת ביטחון. הוא צובר נכסים, רכוש, מעמד, ממון וכדומה. אך על אף כל זאת ולמרות שמילא את רצונותיו הארציים שגרמו לו לתענוג ומיצוי רגעיים חיש מהרה מתעורר רעב חדש הדורש מהאדם להשביעו וכך חוזר חלילה. במצב שכזה האדם נשאר שבוי במעגל קסמים והמציאות דואלית. תחושת "יש לי הכול ואין לי כלום" מקבלת משנה תוקף עם ההכרה כי לצד כל שהושג ונתמלא מגיעה שעתו של האגו המגיח במלוא תפארתו ותובע לעצמו יותר. בשלב זה קם מלך חדש למצרים, המבהיר לאדם בבוטות רבה וללא כחל וסרק כי כל מה שרכש עד עתה שייך בעצם למלך. המלך הוא "הרצון לקבל לעצמי", הרצון של האדם ליהנות לעצמו בלבד, נקרא בלשון המקובלים "פרעה". ככתוב "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ומעתה כל שיש לו לאדם שייך כעת לאגו, הוא פרעה, ובתסכולו אין לו כל יכולת ליהנות מפירות עמלו.
"המלך" (פרעה – אגו) דורש עבודה וכך האדם שעד לפני רגע קט הרגיש חופשי נשבה ברצון ליהנות בלבד ומתגלה בפניו מסכת של עבודת פרך מתישה, כל זאת כאמור מתוך הצורך לספק את המלך שאינו יודע שובע.
האדם שעד לאותו רגע חי בתחושת מציאות מדומה של שחרור וחופש מגלה לפתע שהוא עבד לרצונותיו שלו. הוא חש כאב רב נוכח העובדה כי כל שחשב שהשיג עד לרגע זה נאכל ומתפורר ללא כל יכולת ממשית מצידו לאחות את השברים. כל מאמץ מחודש מצידו להתגבר ולהתנגד רק מוביל לגדילת האגואיזם שלו וכל ניסיון לחוש את האושר שהיה מנת חלקו בימי העבר קורס למול עיניו. מיד צצות להן השאלות שחיכו לזמן הנכון לפרוץ ולעלות על בימת חייו. למה זה קורה? האם אני אשם במצבי? מדוע אני עובר שיעור בשפלות הרוח?ומה עלי לעשות על מנת להיטיב את חיי? הוא נושא עיניו מעלה בזעקת כאב ככתוב " ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם" האדם פונה לבוראו בתחינה להשתחרר מכבלי פרעה (אגו במובן היונגיאני) והבורא מצידו מחדיר בלב האדם את "משה" (אלטרואיזם), הוא הכוח הרוחני שיסייע להתמודד מול פרעה, לצאת ממצרים, לחצות את ים סוף ולהיגאל. משה פונה לפרעה ומורה לו להרפות מהאדם. פרעה מצידו מקשיח את עמדותיו, נאחז בציפורניים ומנסה לחזק את שליטתו. ללא הרף הוא דוחף את האדם לרצות יותר וסופג מכה. כך בכל עשר הפעמים האגו סופג מכה, כנגד עשר המכות עד לכניעה מוחלטת. הכרעת האגו היא המפתח לחציית ים סוף בבטחה עד לחופי הגאולה, שם מחכה סדר חדש ומתוקן לעולם יפה יותר. חכמת הקבלה לא ממתינה לימי חג הפסח על מנת להיגמל מהאגו אך באותה נשימה היא מציינת כי לימים אלה אורות רוחניים כבירים המסוגלים לעודד את האדם לפסוח מעל לרצונות הריקים ולצאת מתוך צורת החיים האגואיסטית המסרסת את הרצון הטבוע עמוק בתודעתו של האדם- להיות חופשי. כך שמי שיטה עצמו ויבקש לנפשו גאולה יוכל ליהנות מצורת חיים אחרת של שפע, תענוג וחרות מעולם אחר.
מוגש בברכה
ליצירת קשר ופרטים נוספים על יצחק אהרון
