מאת: פורטל אלטרנטיבלי, קבלה לעם- אורן לוי
הזוהר מלמד אותנו שלקשר יש ערך רק אם הוא נוצר מתוך כוונה רוחנית. על חברות אמיתית לעומת מושב לצים.
בספר הזוהר כתוב: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה.
מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך חוזרים להיות באהבת אחווה.
הבורא, מה הוא אומר עליהם – הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד אלא הבורא מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם" (זוהר, אחרי מות, אותיות ס"ד-ס"ה, פירוש הסולם).
"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" הוא אחד הפסוקים המרגשים והיפים שבספר "תהלים". רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), מלמד אותנו שפסוק זה, שהפך ברבות הימים לשיר מוכר, עוסק כולו באהבת אמת בין אנשים שרוצים להגיע לרוחניות.
למעשה, כל ספרי הקבלה וספר הזוהר בפרט, מתארים את יחסי האהבה והנתינה הקיימים בין הנשמות. כדי להבין את הנאמר בזוהר חשוב לדעת שהספר אינו עוסק בכוחות מופשטים שפועלים אי שם, אלא מדבר עלינו. רשב"י מסביר לנו מהי מערכת היחסים שצריכה להתקיים בינינו, כחברים אוהבים וכעם מאוחד.
קשרים של אהבה
האחים שעליהם מדבר ספר הזוהר נקראים "חברים", כלומר אנשים פשוטים כמוך וכמוני, שהחליטו להתחבר ביניהם מתוך מטרה משותפת אחת – להשיג את העולם הרוחני. הם מבינים שכדי להגיע להרגשה הרוחנית שנקראת "שבת אחים גם יחד", הם יצטרכו להתעלות מעל לחשבונותיהם האגואיסטיים ולאהוב זה את זה. הזוהר אומר שחברים כאלה אינם נפרדים זה מזה, כי יש להם רצון משותף ויחיד. הם משתוקקים להגיע לרוחניות, ולהכיר את המציאות העליונה שבה מתקיימות רק אהבה ואחדות. במהלך הדרך הרוחנית שעוברים כל החברים יחדיו, רואה כל אחד מהם את חבריו כאנשים החשובים בחייו. הוא יודע שרק בעזרתם יוכל להתגבר על האגו שטבוע בו ולהתעלות לדרגת האהבה. בסוף הדרך, כשהאדם מגיע לדרגה רוחנית נעלה זו, שבה הוא קשור באהבה עם חבריו, הוא מצליח לגלות דרך הקשר הזה את הבורא.
הנה מה טוב ומה נעים
רבי שמעון בר יוחאי מספר לנו שבתחילת הדרך הרוחנית, אותם חברים דומים ל"אנשים עושי מלחמה שרוצים להרוג זה את זה".
בחכמת הקבלה רוחניות נקראת חיים. מי שמסרב להתגבר על החשבונות האגואיסטיים שלו מומשל ל"אדם שרוצה להרוג את חבריו", כי הוא מונע מהם להשיג את הרוחניות, את החיים. אך הזוהר מלמד אותנו שגם המצבים האלה נחשבים ל"מה טוב ומה נעים", כי הם מהווים שלב חשוב בדרך הרוחנית. בשלב זה החברים עדיין לא התגברו על האגו שלהם, והם מרגישים שהם עוד לא הגיעו למצב השלם. בכל זאת יש לחברים הרגשה של שמחה גדולה מכך שיושבים גם יחד – הם התחברו מתוך מטרה משותפת, ויש להם תקווה להתגבר על החשבון האישי ולהגיע ביחד לאהבה.
הפסוק "הנה מה טוב ומה נעים" מתייחס למטרת החיים, שהיא להגיע לאהבה ולחיבור הרוחני.
במושב לצים לא נשב
בפסוק "שבת אחים גם יחד" המילה "גם" מסמלת את השכינה. הזוהר מסביר שהשכינה היא כלל הנשמות שפועלות מתוך אהבה ומשתוקקות להתעלות יחד אל הכרת העולם העליון. כשאנחנו מתחברים ורוצים לגלות בקשר בינינו את השוכן, את הבורא, החיבור הזה נקרא שכינה. בנוסף, המילה "גם" רומזת על כך שאם נשתוקק להגיע לאהבה בינינו ונתחבר באמת, אז האגו שמפריד בינינו עתה יצטרף גם הוא לאהבה החדשה שתשרה בינינו. כלומר, החשבונות האישיים לא יפריעו לנו יותר להגיע לרוחניות. אך כדי שנוכל להגיע לכך, אנו צריכים להגיע למצב שבו החיבור בינינו יהיה רק מתוך כוונה רוחנית. לכן הדגישו גדולי המקובלים שהחיבור בינינו חייב לנבוע רק מתוך הכוונה להגיע לקשר עם הבורא, כלומר להגיע לתכונת האהבה והנתינה. רק אז זה נקרא "שבת אחים גם יחד", יחד עם הבורא.
המקובלים הוסיפו ואמרו שגם לימוד חכמת הקבלה צריך לנבוע מאותה כוונה. אולם אם אנשים לומדים קבלה ורוצים להתחבר ללא כוונה להשיג את המטרה הרוחנית, המצב הזה נקרא בשפת הקבלה "מושב לצים".
הבדל זה הינו כה חשוב, עד כי דוד המלך בחר לפתוח את ספר תהלים דווקא בפסוק "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" והמשיך במילים "ובמושב לצים לא ישב".
על מנת שנוכל כולנו לשבת גם יחד כאחים, עלינו להיעזר בדרך שסללו בפנינו גדולי המקובלים. בעזרת חכמת הקבלה נוכל ללמוד כיצד להתאחד בינינו בקשר של אהבה, ולהגיע כ"איש אחד בלב אחד" אל החיבור הנכסף עם הבורא.
| |
