מאת: פורטל אלטרנטיבלי, רונית אילה טל גלילי
המבנה האנטומי של מערכת העיכול מורכב מהפה בחלק העליון שתפקידו: לנגוס, ללעוס, לטעום, לבלוע ולחוות את חווית הנתינה והטעימה שבמזון.
המבנה האנטומי של מערכת העיכול מורכב מהפה בחלק העליון שתפקידו: לנגוס, ללעוס, לטעום, לבלוע ולחוות את חווית הנתינה והטעימה שבמזון ובמאכלים המוגשים אל פינו
ובצד התחתון בסוף מערכת העיכול ישנו פי הטבעת שתפקידו משמש כאיבר מפנה פסולת.
איברי מערכת העיכול:
האיבר העליון קולט ואילו התחתון פולט. הפה מהווה איבר חזיתי בקדמת הפנים ואילו פי הטבעת מהווה איבר תחתון ואחורי בגופינו. הפה חשוף לעין כל ואילו פי הטבעת איבר מוצנע. שני הפכים לכאורה אך גם שני קצוות של אותה מערכת אשר לא יוכלו להתקיים האחד בלעדי השני.
חשיבותו של פי הטבעת כה רבה עד כי ניתן לשייך את מרבית התחלואים לבעיות בעיכול והוצאת הרעלים מהגוף. והרי ברי לכולנו כי ככל שרמת הרעילות עולה דרגת החיסון יורדת.
בין שני הפתחים הללו עוברים שאר אברי המערכת והם: בית הבליעה – הלוע, בלוטות הרוק, הושט, הקיבה, הכבד, כיס המרה, התריסריון, הלבלב, המעי הדק, המסתם האיליו ציקלי, התוספתן, המעי העיוור, המעי הגס העולה, הרוחבי, היורד, הסיגמואיד (אשר קרוי כך עקב צורתו הדומה לאות היוונית סיגמא) והחלחולת (הרקטום).
הוושט היא צינור מעבר המצופה רירית ותפקידו להחליק את המזון הנכנס מהפה אל הקיבה. זווית הכניסה של הוושט אל הקיבה היא חדה וזאת ע"מ למנוע מעבר הפוך של תוכן הקיבה החוצה כלפי מעלה. מקום החיבור בין הושט לקיבה נקרא פי-הקיבה (קארדיה בלעז) והיא מהווה מסתם (ספינקטר) בין הוושט לקיבה.
הביטוי הרווח: "אין משיחין בשעת סעודה פן יקדים קנה לוושט" מבהיר בצורה ציורית דיה כי בעת שאנו עושים שתי פעולות בעת ובעונה אחת, גם דיבור וגם אכילה או אז מנגנון הבליעה אשר בא להגן עלינו מפני חנק אפשרי משתבש עקב צירוף הפעולות הסותרות זו את זו ותיתכן שאיפת מזון אל תוך קנה הנשימה הנמצא בסמוך לוושט.
מקום חיבור הקיבה לתריסריון נקרא שוער (פילוריס). שמו של התריסריון נגזר מהמילה תריסר משום רוחבו, כ-12 אצבעות. צורתו כפרסה, הוא מחובר לקיר האחורי של הבטן והקשת שלו חובקת את ראש הלבלב. התריסריון למעשה הוא שליש מחלקי המעי הדק שתפקידו לעכל ולספוג את המזון בדרכו הראשונית. שני חלקי המעי הדק הנוספים קרויים המעי הצם משום היותו לרוב ריק, והמעי הכרוך (האיליום). כמעט שלא קיים הבדל אנטומי ביניהם ואורכו הכולל של המעי הדק הוא כ-31 מטר המגולגלים כצינור גמיש בתוך מסגרת המעי הגס הרחב יותר.
ניעת המעיים- פריסטאלטיקה
ניעת המעיים נקראת פריסטאלטיקה ותפקידה הוא להניע את המזון המעורבל היטב ממקום למקום בעזרת כיווץ ומיצי העיכול אשר מפרקים ומסננים את המזון למה שמזין את הגוף ומה שנחשב כפסולת אשר תועבר למעי הגס ומשם אל סוף הדרך לאיברים מפני הפסולת. הריריות ותת הריריות במעיים עשירות בכלי דם, צינורות לימפה, קשרי לימפה (הקרויים תאים ע"ש פייר), ובעצבים הקרויים מקלעת עצבים ע"ש מייסנר. דבר זה בא ללמדנו מן ההיבט ההוליסטי כי במערכת העיכול שלנו אשר מצויה בבטן ישנן הרבה תחושות, מרכזי עצבים עיקריים המאפשרים לנו לחוש וליצור קשר פנימי עמוק עם עצמנו במידה ונמשיל את האכילה לסוג של עיבוד חוויה הבאה ממקור חיצוני.
מה אני נותן ומה אני מקבל. מה אני בוחר לטעום מחוויות החיים ומה אני מסנן ומשליך הלאה. המעי הגס אורכו כשני מטרים והוא מסתיים בפי הטבעת (אנוס) אשר מצויד בשני סוגרים: פנימי שהוא בעל שריר חלק שאינו רצוני, והחיצוני העשוי משריר משורטט אשר נשלט באופן רצוני. אצל תינוקות וילדים קטנים עדיין אין הבדל בין השרירים החלקים למשורטטים כיוון שכושר השליטה על הסוגרים עדיין אינו בשל דיו. גם אצל אנשים מבוגרים מאד או כאלו הלוקים במחלות כרוניות, עצביות בעיקר, לא תמיד תהיה שליטה על הסוגרים.
טיפול במערכת העיכול בעזרת רפלקסולוגיה:
באמצעות הרפלקסולוגיה ניתן ואף רצוי לתמוך בתהליך של שליטה על שני הספינקטרים הן הקדמי השייך לשלפוחית השתן והן האחורי המשויך לרקטום.
ישנן פעולות ספציפיות במהלך הטיפול הרפלקסולוגי אשר בהחלט מסייעות בחיזוק שרירי הסגור וריצפת האגן.
את ניקוי המעיים נתחיל ברגל ימין מקו ריצפת האגן (האיבר הסומאטוטופי לתוספתן) ונמשיך הלאה לרגל השמאלית. העבודה נעשית בתנועות זחל על מסלול המעי הגס.
בין לבין גם נעבוד בתנועות שתי וערב על המעיים הדקים אשר נמצאים בתוך "המסגרת של המעי הגס" בחלק הפנימי.
נעבור בשלושה מסלולים אחד על המקום עצמו, השני קצת מעליו והשלישי מתחתיו במעט. שלושת המסלולים ינועו באותו הכיוון. מימין לשמאל עפ"י המסלול האנטומי של המעיים.
ישנה תפישה הגורסת כי יש לעבוד על ניקוי המערכות מפנות הפסולת בתום הטיפול הרפלקסולוגי כאשר כל שאר איברי הייצוג בכף הרגל עברו כבר תהליכים טיפוליים ואו אז הגוף רק צריך את הפוש האחרון ע"מ להתנקות.
לעומת זאת ישנה גישה שונה הגורסת כי כבר בתחילת הטיפול לאחר העיסוי המכין יש לעבוד על שיתונים וניקוי מעיים וזאת ע"מ ליצור מרחב פעולה "נקי" יותר.
כך או אחרת אני מאמינה כי כל אחד ימצא את שביל הזהב המתאים לו ולמטופל הספציפי שמולו הוא עומד ומתמודד.
בכוונה אני שמה את הדגש על המילה גישה או תפישה ולא טכניקה מאחר וגישה גזורה מהמילה לגשת. וטכניקה מדברת על משהו סיסטמאטי ואפילו טכני ברמה כלשהיא.
לדידי אין פה חוק חד משמעי לגבי מהלך הרצף הטיפולי בפינוי המערכות מפנות הפסולת. כן חשוב מאד לשים את הדגש על התחלה ברגל ימין ואח"כ שמאל עפ"י המבנה האנטומי של המעיים. מאד חשוב ללכת עם הזרימה הטבעית של הגוף ולא נגדו.
כל היתר זה בידיים של המטפל (תרתי משמע) וכמובן שגם ברגליו והרגליו של המטופל.
