מאת: פורטל אלטרנטיבלי, אליאן ברט
מדוע כל כך חשוב ומהותי לבלות זמן איכות עם הילדים ואיך עושים את זה בצורה נכונה ומיטבית.
הצורך בזמן איכות עם הילדים קיים אצל כולנו – אבל אנחנו עמוסים באין סוף מטלות, עבודה, פקקים והזמן קצר… העמקה היא צורך נפוץ בתקופתנו, עד כדי כך הבעיה נפוצה, שהורים רבים הולכים לסדנאות הדרכת הורים. החברה המודרנית מעודדת שטחיות ומהירות, סיפוקים מידיים, תוצאות והשגת יעדים שניתן לשלם עליהם ולקחת מן המוכן. כוחות עצומים של תאוות בצע ועידוד לצרכנות מהפנטים אותנו אל תוך מצב תודעה בו אנו מורגלים להחליף את ההתמלאות העמוקה הרוחנית בסיפוק החומרי ואת השלמות שבחיבור לעומקי הווייתנו בהנאה ממה שניתן לרכוש בכסף. אמצעי התקשורת והמכשירים הממוחשבים סוחפים אותנו ואת ילדינו להסתפק ולקבל סיפוק ממה שניתן להפעיל בלחיצת כפתור, לסתום את החסר והריקנות או השעמום בפתרונות זמינים שטחיים ומידיים.
בואו לא ניתן לקשר עם ילדינו, הנשמות הקרובות אלינו כל כך, להתקיים במים הרדודים. חשוב שנקדיש זמן לשוחח איתם באמת, על פי מידת הבנתם בכל גיל. להקשיב להם מכל הלב ובפניות אמתית, ללא הסחות דעת, בלי עיסוקים נוספים בו זמנית. חשוב, לא רק להם, אלא גם לנו וללב שלנו, שניפתח להעמיק את הרגש בקשר איתם ולהרפות מההתמקדות בעשייה לטובת ההוויה המשותפת, להיות יחד. לצרוך כל ניתן לכבות את הטלפון הנייד בזמנים שאנו רוצים להקדיש לילדינו, לכבות את המחשב שלא יסיח את דעתנו, להפחית את עומס הפעילויות לטובת זמן להיות יחד, להקדיש זמן נפרד לכל ילד לחוד אם יש לנו כמה ילדים, לשים גבולות למשימתיות האינסופית כדי שנוכל להיות קשובים ברמה עמוקה יותר גם להם וגם לעצמנו בשהות עימם. זה ימלא אותם וגם אותנו, מבפנים, וכתוצאה מכך הסבלנות ויכולת ההכלה, ההנאה החדווה והחיות יתרבו בקשר עם ילדינו.
בתוך כך שעמום הוא חלק משמעותי מהחוויה או התלונה המתמדת של ילדים בעידן המודרני. הרגלת התודעה לקבל פתרון מהיר ומידי לריקנות דרך גירויים שטחיים כמו צפייה בטלוויזיה, משחק במחשב, קנייה של מתנה חדשה או אפילו אכילת ממתקים כדי לקבל ריגוש אינסטנט, שוחקת את היצירתיות, הסקרנות והמוטיבציה להעמיק אצל ילדינו. לילדים משעמם? טוב מאוד! אין מה לחשוש מכך. אם אנחנו מגיבים לזה בחוסר סבלנות הגובלת אף בפחד מהריקנות, זו התגובה שילדינו לומדים שהיא הראויה למצב זה.
מה עושים כשמשעמם
ריק לילדים שלנו, ריק לנו? זו הזדמנות מצוינת להעמיק פנימה, לדלות ממאגרי היצירתיות הפנימיים שבעומקי הווייתנו, לעורר את הדמיון, להתחבר לטבע שבנו ולטבע שבחוץ. נכון, תחושת השעמום והריקנות אינן נעימות, אך הן יכולות להניע אותנו להתפתח. כמו שכאב מניע לריפוי ותסכול מניע לשינוי, ריקנות יכולה להניע להעמקה. אם על פני השטח ריק ניתן לחצוב מתוך נפשנו את אוצרותיה הפנימיים.
הילדים לא יכולים ללמוד לעשות זאת ולצאת מהרגליהם השטחיים שהוקנו להם בכוח הנורמות החברתיות מתוך עצמם. עלינו לעזור להם בכך, אך מאידך לא לעשות זאת במקומם. לעורר את היצירתיות שלהם ולהניח להם להמשיך, להעיר את הדמיון מתרדמתו ולתת להם ללכת אתו כברת דרך בעצמם ובלעדינו, כמו ללמד ילד לרכב באופניים: לעזור לו בהתחלה ולהרפות כך שימשיך מעצמו, כל פעם יותר ויותר. אך כדי שזה יתאפשר צריך גם להעז להוריד תחילה את גלגלי העזר של הפתרונות הקלים והשטחיים להפגת השעמום, לפחות מפעם לפעם.
הבה נהנה ונוקיר מקרב לב את הקשר עם ילדינו. נתברך בהתפתחות המשותפת, בהנאה יחדיו, בנתינה וקבלה איתם, בנוכחות עמוקה ואמתית יחדיו. לא כדי שנהיה הורים טובים וראויים מספיק, אלא כדי שנהיה הורים מאושרים לילדים אהובים ואוהבים. כן יהי רצון.
