בת-קורנית פשוטה. צמח מרפא עם סגולות ריפוי רבות

מאת: פורטל אלטרנטיבלי, הלל לרנר
ביוון וברומא יחסו לקורנית תכונות להגברת האומץ והגבורה והיה נוהג בקרב חילים להתרחץ באמבט קורנית לפני היציאה לקרב.

מוצא התימיה מאסיה הקטנה (תורכיה) וארצות דרום אירופה הגובלות בים תיכון ובית הגידול שלו מצוי באזורים גירניים וסלעיים. ישנן עדויות על השימוש בצמח בעת העתיקה בקרב המצרים, האשורים היונים והרומאים. מקור השם הלועזי Thyme בשפה היוונית .

ישנם שני פרושים לשם: האחד שהמילה thyo ביוונית משמעה לבשם. ובתקופות הקדומות השתמשו בצמח כקטורת לבישום מקומות ולהפצת ריחות נעימים. השני שהמילה Thymus ביוונית פרושה אומץ וגבורה. ואילו המילה vulgaris משמעה נפוץ, מצוי. בארץ גדל זן בר הנקרא קורנית מקורקפת(Coridotbymus capitatus).

ישנן עדויות ארכיאולוגיות על השימוש בקורנית בקרב האשורים עוד במאה הרביעית לפנה"ס בטיפול בבעיות זיהומיות. ידוע שהמצרים הקדמונים השתמשו במיצוי הצמח בתהליך חניטת המת. ביוון וברומא יחסו לקורנית תכונות להגברת האומץ והגבורה והיה נוהג בקרב חילים להתרחץ באמבט קורנית לפני היציאה לקרב.
לקורנית היו שימושים רבים מבישום מקדשים ומבנים ציבוריים, הרחקת חרקים ויתושים, תיבול מזונות וריפוי. הקורנית נחשבה לצמח מעורר תשוקה ובימי ההרבליסט היווני תאופרטוס (המאה הרביעית לפנה"ס), היה נהוג להחמיא לנערות בהשואת ריח שערותיהן לריח הקורנית. גם ההרבליסט הרומאי פליני (מאה ראשונה לספ"נ) ציין את השימוש בצמח לבעיות בדרכי הנשימה , דרכי העיכול ומרה שחורה.

במקורותנו בימי המשנה והתלמוד הקורנית מוזכרת כצמח למאכל ולהסקה: "חשב עליו כעצים, הריהו כעצים, כגון הסיאה, האזוב והקורנית" (שביעית ח, א'). ובתוספתא נכתב: "חבלי אזוב והסיאה והקורנית קוטם ואוכל"(שם, ט"ו, יב).

בימי הביניים הצטמצם הגידול המתורבת של הצמח ונמצא בעיקר בגינות המנזרים שהתמחו בצמחי מרפא. בסקוטלנד נהגו אנשי ההרים לשתות תה מעלי קורנית כטיפול בסיוטי לילה וחרדות. באותם ימים יחסו לצמח סגולות מאגיות לגירוש כוחות הרשע. היתה אמונה מקובלת שהנחת עלים של קורנית מתחת לכרים מבריחה חלומות ביעותים והרחת העלים מאפשרת לראות נימפות העולות מן הרחצה. באנגליה התפשטה האמונה שהפיות הזעירות נחות על מצע עלי הקורנית. והכנסיה הקתולית הפיצה את האגדה שמריה הקדושה כרעה ללדת את ישו על מצע עלי קורנית שנקטפו באזור בית לחם. האמונה בכך התגלגלה למחזה של ויליאם שקספיר ב"חלום ליל קיץ", בו אומר אוברון מלך הפיות: "יודע אני גדה של נחל שם נושבת קורנית פראית".

גם הבוטניקאי האנגלי ג'ררד, בן המאה ה-16, כתב והוסיף שהשימוש בצמח טוב לכאבי ראש, סיאטיקה ומרה שחורה.
החומרים הפעילים הם תימול בריכוז 70%-30% וקרווקרול בריכוז 2.5%-1.5% בורנאול ועוד. כמו כן מכיל פלבונואידים, חומצה קפאית וטנינים. הצמח נוגד דלקת, מכייח, נוגד עוויתות מקל על כאבים בבית החזה ומשכך כאבים הודות לבורנאול.

שימושים:

ברונכיט: להכין משרה מן הצמח ביחס של כפית עלים כתושים על כוס ולשתות 4 כוסות ליום.

שיעול: כנ"ל.

בעיות לב: כנ"ל.

כאבי בטן: כנ"ל.

כאבי גרון: כנ"ל.

דלקות בדרכי השתן: כנ"ל.

תולעים: כנ"ל.

ניקוז נוזלים מן הבטן: כנ"ל. לשתות במשך 40 יום.

כאבי סיאטיקה: לתפטף 5-10 טיפות שמן אתרי על כפית שמן נשא ולמרוח על המקומות הכואבים ובגב התחתון.

כאבי שיניים: כנ"ל. או למצוץ עליקורנית.

כאבי פרקים: כנ"ל.

חיזוק השיער: להכין חליטה ולחפוף את השיער .

שפעת: כנ"ל. מומלץ להרתיח מעט חופן עלים בליטר מים לשפוך לאמבט חם ולהתרחץ במשך רבע שעה. לאחר מן להתכסות בסמיכות.

כאבי שרירים: כנ"ל.

הפגת רעלים וסמים: להרתיח 1 דקה עלים בשמן זית לקרר ולבלוע כפית ביום.

חיטוי פצעים: לכתוש עלים ולהניח על הפצע.

דלקות אוזניים: להכין מרתח ולטפטף אל תוך האוזן.

מרה שחורה (דיכדוך): לשתות חליטת קורנית , רצוי ארבע כוסות ליום.

אינסומניה (קשיי שינה): כנ"ל.

ליצירת קשר ופרטים מלאים על הלל לרנר